פורסם על ידי: or100 | יוני 30, 2009

פסיכולוגיה בין תרבותית פרק 5: עלבון, אגרסיביות ותרבות של כבוד מאמר מספר 10

עלבון, אגרסיביות ותרבות של כבוד מאמר מספר 10

תמצית

  • במאמר זה ערכו ניסבט וכהן סדרה של מחקרים שניסו להסביר את ההבדלים במידת האלימות הקימת בין דרום ארצות הברית (= דרומיים) לבין צפון ארצות הברית (=צפונים)
  • אוכלוסיית המחקר היא גברים לבנים, שגדלו בדרום ובצפון ארצות הברית, וכיום הם סטודנטים מאוניברסיטת מישיגן (לא כולל היספנים, יהודים ושחורים)
  • כהן וניסבט טוענים שבדרום ארצות הברית יש יותר אלימות מצפון ארצות הברית מכיון שהדרום מהווה גרסה של "תרבות של כבוד" שבה עלבון גורר אחריו אלימות
  • · מטרת המחקר
  • · לעמוד על שורשי התופעה: "תרבות של כבוד"
  • · ולבדוק כיצד נורמות המאפינות את "תרבות של כבוד" מפורשות או מתגלות בהכרה, ברגשות בהתנהגות ובתגובה הפיזיולוגית של גברים לבנים מדרום ארצות הברית.
  • · השערות המחקר
  • · אם תושבי דרום ארצות הברית תומכים ב"תרבות של כבוד", ותושבי צפון ארצות הברית לא תומכים ב"תרבות של כבוד"
  • · ניתן לנבא שתגובתם של הדרומיים לעלבון תהיה שונה בהשוואה לצפונים כך ש:
  • הנטיה בקרב הדרומיים תהיה לפרש את העלבון כאיום על גבריותם, כפגיעה בסטטוס החברתי שלהם ובכבודם
  • הדרומיים יהיו נרגזים יותר ומוטרדים יותר(פסיכולוגית ורגשית) כתוצאה מהעלבון
  • הדרומיים יהיו מוכנים יותר (פסיכולוגית, קוגניטיבית, והתנהגותית), לנהוג באגרסיביות בתוקפנות ובשתלטנות לאחר שספגו עלבון.
  • בכדי לבדוק את השערות המחקר נערכו שלושה ניסויים
  • המניפולציה הבסיסית היתה:
  • משתף פעולה נתקל פיזית בנבדק, והעליב אותו על ידי שימוש בכינוי גנאי. (קרא לו אידיוט)
  • תוצאות
  • נמצא כי בהשוואה לצפונים- שבאופן יחסי לא הושפעו מהעלבון- הדרומיים

א)      נטו יותר לחשוב שהמוניטין הגברי שלהם בסיכון

ב)      היו יותר מוטרדים (נרגזים) כתוצאה מהעלבון (עליה ברמת קוריטיזול)

ג)        היתה להם מוכנות פסיכולוגית רבה יותר לתוקפנות (כפי שנראה בעליית הטסטוסטרון )

ד)       היתה להם מוכנות קוגניטיבית רבה יותר לתוקפנות

ה)      היתה להם נטייה רבה יותר לנהוג בהתנהגות תוקפנית ושתלטנית

  • הממצאים מדגישים את מעגל העלבון- תוקפנות –  תוקפנות ב"תרבות של כבוד":
  • עלבונות פוגעים באדם והוא מנסה להציל את הסטטוס שלו על ידי תוקפנות או התנהגות אלימה.

מבוא- רקע היסטורי

  • · החוקרים מוצאים סימוכין בנוגע לתרבות של כבוד:

  • · רקע היסטורי בנוגע לתרבות של כבוד
  • ישנם נתונים ממחקרים קודמים שכבר בתקופות קדומות, גברים בדרום נאלצו להגיב ולפעול מול עלבון או לאבד ממעמדם מול בני משפחה ועמיתים
  • כמו כן, ישנן סיבות כלכליות והיסטוריות שיצרו תנאים נוחים להתפתחות תרבות של כבוד בדרום ארצות הרבית, וביניהם הצורך להגן על משפחתם ועדריהם בעצמם בשעה שהחוק התקשה לעשות זאת
  • בהעדר חוק כתוב החים התנהלו לפי קודם של כבוד

  • · הימשכותה של תרבות של כבוד
  • · נתונים מהמאה הזאת המעידים על הימשכותה של תרבות של כבוד בקרב גברים לבנים בדרום ארצות הברית:
  • · גברים בדרום מובילים במספר הרציחות המבוצעות על ידם לעומת אילו מצפון ארצות הברית, וזאת כאשר מדובר ברצח שמעורב בו עימות או ויכוח
  • · סקרים שנערכו בדרום מראים על הסכמה לשימוש באלימות בדרום ארצות הברית כשמדובר בהגנה עצמית, בתגובה לעלבון או לחינוך ילדים
  • · גברים לבנים בדרום ארצות הברית מעידים כי מי שלא מגיב באלימות לעלבון הוא "לא מספיק גבר"
  • · החקיקה בדרום ארצות הברית היא לא קפדנית כמו בצפון ארצות הברית בנושאים רלוונטיים כמו בקרת נשק.
  • ישנם כל מני הסברים מדוע הדרום נחשב אלים יותר מהצפון
  • הסברים כגון: מזג אוויר חם, עוני רב, היסטוריה של עבדות
  • במחקר הזה ההתמקדות היא בקיומה של תרבות של כבוד, שבה עלבון גורר אחריו התנהגות אלימה.

מטרת המחקר

  • · לעמוד על שורשי התופעה: "תרבות של כבוד"
  • לבחון אמפירית האם בדרום ארצות הברית קיימת תרבות של כבוד,
  • · לבדוק כיצד נורמות המאפינות את "תרבות של כבוד" באות לידי ביטוי (מתגלות) בהכרה (חשיבה), ברגשות בהתנהגות ובתגובה הפיזיולוגית של גברים לבנים מדרום ארצות הברית.
  • וזאת תוך כדי מדידת ההשפעה המיידית של העלבון (באופן אמפירי) על הנבדקים, על הבעת הרגשות שלהם, על תגובות ועל ההתנהגות אלימה שלהם.

תאור המחקר

  • במחקר זה נבדק האם סטודנטים שבאו מהדרום תומכים בנורמות של תרבות של כבוד, וכיצד נורמות אילו יכולות להופיע בקוגניציות, ברגשות, בהתנהגויות ובתגובות הפסיכולוגיות של הנבדקים
  • הנושא העיקרי בכל הניסויים הוא חשיבות של עלבון על גברים לבנים דרומיים והצורך שלהם להגיב עליו.
  • אם דרומיים שייכים לתרבות של כבוד, וצפונים לא, אז
  • התגובות לעלבון של נבדקים דרומיים צריכות להיות שונות מתגובות של נבדקים צפונים.

השערות המחקר

  • המשתתפים בניסוי מדרום ארצות הברית, יגיבו, כתוצאה מקיומה של תרבות של כבוד, באופן שונה מהמשתתפים מהצפון לעלבון:

א)      הם יראו בקלות רבה יותר את העלבון כפוגע במעמדם ובכבוד שלהם

ב)      הם יהיו יותר נרגזים (רגשית ופיזיולוגית) מעלבון

ג)        הם יהיו יותר מוכנים (קוגניטיבית, פסיכולוגית, והתנהגותית) לנהוג בהתנהגות תוקפנית ושתלטנית לאחר שספגו עלבון.

שיטה

משתתפים

  • 83 סטודנטים מאוניברסיטת מישיגן
  • 42 מצפון ארצות הברית, 41 מדרום ארצות הברית
  • גברים לבנים, לא היספנים
  • הדגימה מוגבלת לסטודנטים מאוניברסיטה אחת
  • סטודנטים שבאו ממשפחות אמידות מבחינה כלכלית.

המניפולציה הבסיסית

  • שלושת הניסויים כללו את המניפולציה הבסיסית:
  • משתפים פעולה של הנסיינים מתנגשים במסדרון בנבדקים באופן שהוא לכאורה מקרי, וזאת תוך כדי קריאת גנאי "אידיוט"

ניסוי 1

  • בניסוי זה היו 4 קבוצות ניסוי
  • דרומיים שהועלבו על ידי התקלות וקריאת גנאי
  • קבוצת ביקורת לדרומיים שבהם לא נתקלו ולא קראו להם בשם גנאי
  • צפונים שהועלבו על ידי התקלות וקריאת גנאי
  • קבוצת ביקורת לצפונים שבהם לא נתקלו ולא קראו להם בשם גנאי
  • ניסוי זה בדק
  • גם את התגובה הרגשית המיידית של המשתתפים בזמן ספיגת העלבון לפי הערכות צופים
  • וגם את העוינות שבאה לידי ביטוי בהמשך הניסוי באמצעות משימות השלמות מילים, דירוג תמונות של פנים ומשימוש של השלמת תסריטים, וזה משני סוגים:
  • כאלה עם גירוי ניטרלי,
  • וכאלה עם גירוי הקשור לעלבון או פגיעה בגבריות.
  • תגובת הדרומיים תהיה עוינת ותגובת הצפוניים תהיה פחות עוינת בעקבות אותו סוג של עלבון

השערה

מכשירים

  • רמת העוינות נבדקה על ידי מבחן שכלל בתוכו:
  • השלמת מילים
  • הבעות פנים
  • השלמת תרחישים מתוך קטע נכון
  • קשר חיובי (עלבון- עונות) יראה קשר של אזור מגורי הנבדקים לרמת העוינות שהם יחוו בעקבות העלבון.
  • הנבדקים זומנו למעבדה לניסוי בנושא חברתי
  • הם התבקשו למלא שאלון כלשהו ולכשיסימו, היה עליהם לקחת אותו לשולחן שנמצא בסוף מסדרון צר
  • כאשר פסעו במסדרון נסיין של המחקר יצא מחד דלת ועבר במסדרון כשהוא מפריע במתכוון תוך כדי עבודתו לעובדים ולשבים
  • כאשר הנבדק חזר מקצה המסדרון בחזרה למעבדה הקודמת, הנסיין נתקל בכוונה בכתפו של הנבדק תוך כדי קריאת גנאי "אידיוט"
  • שני משקיפים רשמו את התגובות הרגשיות:
  • פרצופי הנבדקים, שפת הגוף שלהם, והתגובות שלהם בסולם עד 7 נקודות
  • תגובות הכעס או ה"השתעשעות
  • המשקפים מדדו גם את עצמת המכה שקיבלו הנבדקים מההתקלות
  • לאחר מכן הנבדקים חזרו לחדר המבחן, שם למעשה החל המבחן האמיתי
  • השלמת מילים, סיווג הבעות פנים, השלמת תרחיש.

מהלך הניסוי

השלמת מילים

  • הנבדקים היו צריכים להשלים מילים בצורה שמתפרשת מתוכה עוינות או חוסר עוינות.
  • הנבדקים היו צריכים לנחש איזה רגש מובע בפרצות מסוים מתוך סדרת תמונות שהוצגו של הבעות פנים כגון: כעס, פחד, צער, שמחה או גועל

סיוג הבעות פנים/ פרצופים

השלמת תרחיש/ אירוע

  • הנבדקים התבקשו להשלים תרחיש נתון על ידי התחלה או על ידי סוף:
  • "זוג מאורס הלך למסיבה כשר האישה נגשה לארוסה ואמר לו כי ישנו בחור ש"מנדנד" לה. למרות שהבהירה לו שהיא מאורסת."
  • הנבדקים היו צריכים לסיים את התרחיש של מה יעשה הארוס בנידון.

תוצאות ודיון

התקלות עם הנסיין

  • "צפונים" ו"דרומיים" נבדלים בדרך שהם מגיבים לאחר ההתקלות עם הנסיין
  • הצפונים השתעשעו יותר מההתקלות בדרומיים
  • הדרומיים נטו יותר להגיב בכעס מאשר הצפונים.

השלמת מילים:

  • העלבה שחוו לא השפיעה בצורה נכרת.

סיווג הבעות פנים

  • לא היו הבדלים ניכרים, רק במקרה של הפרצוף. שמביע שימחה:  הדרומיים זיהו אותו פחות מהצפונים

השלמת תרחישים

  • ככל, הדרומיים נטו לסים את ספור הזוג המאורס יותר בתוקפנות מאשר הצפונים כשהם מתארים בסופו הבעת אלימות/ תוקפנות כמו איום.
  • וזאת ללא קשר לגירוי העלבון
  • ניסוי זה  מראה כי דרומיים ראו בעלבון כסיבה לכעס יותר מאשר שצפונים שראו בזאת יותר כמו השתעשעות קלה
  • בנוסף, רוב הדרומיים נטו לסיים את התרחיש בצורה שמביעה יותר תוקפנות.
  • אף אחד מהמדדים העמומים לא הראה השפעה של אזור מוגברים- עלבון לא גורם לא לדרומיים ולא לצפונים להשליך יותר עוינות על גירויים עמומים.

סיכום ניסוי 1

לסיכום ניסוי 1

  • השערה א' אוששה חלקית- עלבון משפיע על התגובה הרגשית המיידית של הדרומיים יותר מזו של הצפונים אך רק לגבי רגש כעס ושעשוע.
  • השערה ב' אוששה חלקית- יש הבדל בין צפונים לדרומיים רק במטלת התסריט המפורש, לא נמצא שעלבון גורם ליותר עוינות בדרומיים מאשר בצפוניים, מעבר לכל המצבים.(כלומר בגירוי הניטרלי).
  • מאחר וההשערות לא אוששו חלקית, אז יש לעשות מחקר נוסף שיבדוק יותר לעומק את התגובות הרגשיות והעוינות.

ניסוי 2

  • בניסוי זה חקרו

א)      האם עלבון משפיע על דרומיים באופן פיזיולוגי באופן שיוכל להעיד על תוקפנות

ב)      האם העלבון יגרום לדרומיים להפגין יותר התנהגות קשוחה.

  • הניסוי כלל מערך משתנים מורכב יותר מאשר בניסוי ה 1
  • מצב העלבון חולק לשני מצבים
  • עלבון פרטי
  • עלבון ציבורי
  • (וקבוצת ביקורת ללא עלבון)
  • באופן כללי הנבדקים שהועלבו בפומבי לא גילו תגובות חריפות יותר מאילו שהועלבו בפרטיות ולכן איחדו את שתי קבוצות הנבדקים לקבוצה אחת.
  • קורטיזול הינו הורמון המקושר עם רמות גבוהות של מתח, חרדה ועירור
  • רמת הקורטיזול הוא הגדרה אופרציונלית של מתח
  • · השערת המחקר
  • · אם דרומיים מתרגזים יותר באופן משמעותי מהמתח שנגרם על ידי העלבון אז הם יראו רמה גבוהה יותר של הורמון הקורטיזול
  • · ואם הצפונים לא יושפעו מהעלבון אז לא תהיה עליה ברמת ההורמון
  • · ממצאים
  • · אישוש ההשערות
  • · יש השפעה אינטראקטיבית של עלבון ומוצא- עלבון גורם לרמת דחק גבוה יותר אך ורק בדרומיים
  • טסטוסטרון הוא הורמון שמקושר עם אגרסיביות והתנהגות שתלטנית
  • רמות גבוהות של טסטוסטרון מאפשרות התנהגות אגרסיבית, ומקרים של התנהגות אגרסיבית מתמשכת גורמת להגדלה של רמת ההורמון
  • בדיקת רמת הטסטוסטרון לפני ואחרי העלבון הוא הגדרה אופרציונלית למדידת מוכנות של תוקפנות עתידית.
  • · השערת המחקר
  • · אם תהיה התכוננות לפעילות תוקפנית אז תהיה עליה ברמת ההורמון,
  • · כלומר הטסטוסטרון אצל הדרומיים תהיה גבוה יותר מאשר אצל הצפונים.
  • · ממצאים
  • אישוש ההשערות
  • יש השפעה אינטראקטיבית של עלבון ומוצא- עלבון גורם למוכנות גדולה יותר לתוקפנות אך ורק אצל הדרומיים.

ארבעה משתנים עיקריים

א) מדד פיזיולוגי למתח

ב) מדד פיזיולוגי לתוקפנות עתידית

ג) רצון המשתתפים להראות קשיחות

  • החוקרים נתנו למשתתפים הזדמנות להראות את הקשיחות שלהם על ידי כך שיחייבו את עצמם לקבל שוק חשמלי.
  • הם קיבלו הזדמנות פומבית להביע את קשיחותם והזדמנות שלא פומבית להביע את התחייבויות
  • ההגדרה האופרציונלית היא הרצון להפגין קשיחות
  • · השערת המחקר
  • · הדרומיים יראו רצון רב יותר להפגין קשיחות אחרי שהועלבו יותר מאשר הצפונים
  • · ממצאים
  • אישוש חלקי להשערות
  • כל הדרומיים בחרו זרם גבוה יותר במצב פומבי מאשר במצב פרטי.
  • יש השפעה מובהקת של מוצא- דרומיים מפגינים יותר קשיחות מצפונים
  • אין השפעה מובהקת לעלבון
  • עלבון לא גורם לרצות להפגין יותר קשיחות לא בדרומיים ולא בצפונים (אולי כי שוק חשמלי לא נתפס על ידי הנבדקים כמדד לקשיחות).

ד) פרשנות לגירוי עמום : תסריט עמום של עלבון

  • החוקרים בודקים האם דרומיים מועלבים יקרינו יותר עוינות לגבי סצנות עמומות אשר יש בהן אפשרות להעלבה או להתגרות
  • החוקרים כללו גירויים דו משמעיים כמשתנים מחקרים, מדד השלכתי כדי לראות כמה כללים או כמה ספציפיים יהיו ההשלכות של העלבון
  • בנוסף, בדקו זאת את חשיבות מדד הפומביות מול הפרטיות של העלבון
  • · השערת המחקר
  • הדרומיים יקרינו יותר עוינות במצבים של גירוי עמום יותר מאשר הצפונים
  • · ממצאים
  • הפרכה של ההשערה
  • לא נמצאה השפעה של מוצא, עלבון או אינטראקציה על הנטייה להשלמת תסריט עמום באלימות.
  • החוקרים נותנים שני הסברים:

א)      נדרש איום ברור יותר בכדי להוציא מהדרומיים את התוקפנות והעוינות שהתגברה

ב)      הגירוי העמום הותיר את המשתתפים פחות מעורבים באירוע המתואר בתסריט


סיכום תוצאות ניסוי 2

  • שתי ההשערות הראשונות אוששו (מדד פיזיולוגי למתח, מדד פיזיולוגי לתוקפנות):
  • עבור הדרומיים, עלבון, בנוסף להיותו מטרד פסיכולוגי, הוא גורם לשינויים פיזיולוגיים של ממש
  • ההשערה השלישית אוששה חלקית (רצון המשתתפים להראות קשיחות):
  • דרומיים מפגינים יותר קשיחות בכל מקרה, וזאת ללא קשר למניפולציה (לעלבון)
  • (יתכן ומבחן השוק החשמלי היה מלאכותי מידי ולא תקף)
  • השערה רביעית לא אוששה
  • כשהגירוי עמום, עלבון לא גורם להשלכת יותר עוינות (מחזק את תוצאת ניסוי 1)

ניסוי 3

  • מטרת הניסוי

א)      לבחון האם הדרומיים רואים את העלבון כפוגע במעמדם ובשמם הטוב (בהתאם לתרבות של כבוד)

ב)      לבחון האם העלבון יגרום לדרומיים להתנהג בתוקפנות.

שלושה מערכים עיקריים של משתנים

  • גם בניסוי זה לא נמצאו השפעה לאופיו הפרטי או הפומבי של העלבון ולכן הקבוצות אוחדו (פרט לחלק של הערכת האופן בו המשתתף נתפס בעיני מי שהיה עד להתיקלות בו בפומבי)
  • · השערה
  • · עלבון גורם לדרומיים לתפוס את מעמדם הגברי כפוגע ולצפונים לא
  • · מדד
  • הנבדק מדרג את תפיסתו לגבי מה מי שהיה עד לעלבון חושב עליו
  • · תוצאות
  • · השערות אוששו
  • · הדרומיים שנפגעו בפומבי נטו יותר להאמין שהסטטוס שלהם נפגע בעיני האדם שראה את הפגיעה
  • · בעוד הצפונים כמעט ולא הושפעו מכך
  • · הנזק למוניטין הנתפס של הנבדק היה מוגבל לתכונות אופי הקשורות בגבריות.     

א) ההשפעה הנתפסת של הפגיעה על הסטטוס הגבר של האדם- על ידי ניחוש מחשבות הצופה:

ב) התנהגות תוקפנית במהלך במצב של שקורא לאתגר- נמדד באמצעות משחק התרנגול (הפחדן)

  • · השערה
  • · עלבון גורם לאנשים להיות יותר תוקפניים ולהפגין את קשיחותם (אם ניתן) יותר מאנשים שלא הועלבו
  • · מדד:
  • · המרחק בו סוטה הנבדק מדרכו כדי לפנות את הדרך לאחד אחר ("משחק ההשתפנות") לאחר העלבון
  • · (האחר היה גבוה מאוד ושמן מאוד)
  • · תוצאות
  • · דרומיים שהועלבו סטו במרחק קטן יותר מדרומיים שלא הועלבו. אצל צפונים אין הבדל בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת.

  • · מסקנה
  • · יש השפעה אינטראקטיבית של עלבון ומוצא- עלבון גורם להתנהגות תוקפנית במצבי תגר, אבל רק אצל הדרומיים

ג) התנהגות של שליטה במהלך המפגשים הבאים לאחר הפגיעה על ידי לחיצת יד

  • · השערה
  • · עלבון גורם לדרומיים לרצות ולהפגין גבריות ושתלטנות כחיפוי, אך לא לצפונים
  • · מדד 1
  • דירוג עצמת לחיצת ידו של הנבדק ומידת קשר העין שלו במפגש עם אדם חר לאחר העלבון
  • · מדד 2
  • · שני שאלוני אישיות זהים שהועבר במדד א', אותם ממלא הנבדק כפי שהוא תופס את עצמו
  • · אחד שאלון פרטי שרק הנבדק והנסיין רואים אותו
  • · השני הוא שאלון פומבי- נאמר לנבדק שידונו בו עם קבוצת גברים
  • · תוצאות 1
  • · דרומיים שהועלבו לחצו יד יותר חזק מקבוצת הביקורת של הדרומיים
  • · בקשר עין  לא היה הבדל משמעותי בין קבוצת הניסוי והביקורת של הדרומיים
  • · תוצאות 2
  • לא נמצאו הבדלים בהשפעה על הפגנת הגבריות לא בשאלון הפומבי ולא בשאלון הפרטי
  • · מסקנה
  • · כלומר המסקנה היא שיש השפעה אינטראקטיבית של עלבון ומוצא- עלבון גורם להתנהגות שתלטנית אבל רק בדרומיים
  • ההשערה הראשונה אושש:
  • עלבון אכן נתפס בעיני דרומיים (בלבד) כפגיעה במעמדם
  • השערה שנייה אוששה:
  • עלבון אכן גורם לדרומיים (בלבד) לנהוג בתוקפנות במצבי אתגר
  • השערה שלישי אוששה
  • עלבון אכן גום לדרומיים (בלבד) לנהוג בשתלטנות

סיכום תוצאות ניסוי 3

סיכום המחקר כולו

  • רוב הממצאים במחקר מראים שמשתתפים דרומיים מגיבים באופן שונה לעלבון מאשר משתתפים צפונים במרכיבים קוגניטיביים שונים:
  • קוגניטיביים, רגשיים, פיזיולוגיים, והתנהגותיים:

1)       הדרומיים היו מודאגים יותר מהעלבון כפי שמראה השינוי ברמת הקורטיזול, ובדפוס התגובות הרגשיות – כפי שנצפו על ידי הצופים

2)       דרומיים נטו להאמין בקלות רבה יותר שהעלבון פוגע במעמדם ובגבריותם

3)       הדרומיים היו מוכנים יותר קוגניטיבית להתנהגות תוקפנית-  כפי שמעידה שימת השתלמת התסריט בניסוי 1

4)       הדרומיים הו מוכנים יותר פיזיולוגית להתנהגות תוקפנית-  כפי מעיד השינוי ברמת הטסטוסטרון

5)       הדרומיים הפגינו התנהגות תקיפה רבה יותר בפועל בתגובה לעלבון- כפי שמעידים הממצאים ממשחק הפחדן/ תרנגול)

6)       דרומיים התנהגות בשתלטנות רבה יותר ביחסים בין אישים לאחר העלבון- כפי שקרה בפגישה עם המעריך.

  • חלק מהממצאים לא עלו בקנה אחד עם ההשערות
  • החוקרים מסבירים כי העובדה שלא נמצא קשר בין המשתנים, מעידה על כך שלמרות העלבון העוינות לא הוכללה לכל דבר שהדרומיים עשו או חשבו.
  • מדידות שלא היו קשורות ישירות לפגיעה במעמד, מדידות עמומות בהקש זה, או מדידות של ערבו מספיק את הנבדקים לא הניבו את התוצאות המשוערות
  • הממצאים עלו יפה רק כאשר המדידה התייחסה לנושאים הקשורים לכבוד, היתה מעורבות רגשית והיה איום ממשי על מעמדו וגבריותו של הנבדק
  • בנוסף, החוקרים טוענים שהמצב שיצרו פומביות באירוע לא היה באמת מספיק פומבי
  • החוקרים מציינים שיש לפחות שני הסברים לכך שעוצמת התגובה לעלבון אצל הדרומיים היתה חזקה יותר

א)      יתכן ודרומיים פחות רגילים למקרים דומים ולחוצפה שהתבטאה במניפולציה

ב)      יתכן שלדרומיים יש מערך שונה של כללים המורים להם כיצד לנהוג במקרה שמוטח בהם עלבון

  • החוקרים מאמינים ששני ההסברים נכונים ומביאים לכך תימוכין ממחקרים אחרים בתחום
  • המחקר במעבדה לא הניב התנהגות אלימה באמת, ולכן יש בעיה להקיש ממנו ישירות על תופעות כמו רצינות.
  • עם זאת תנאי המעבדה מספיקים לבדיקת המעגל עלבון- תוקפנות.

ביקורת

  • לגבי המדגם
  • לא ברור אם פסילת יהודים, שחורים והיספנים היתה נכונה
  • המדגם כולל סטודנטים ממשפחות אמידות וקשה לדעת עד כמה אפשר להכליל את הממצאים לקבוצות אחרות.
  • כלי המחקר
  • לא ברור האם לחיצת יד היא כלי מתאים למדידת שתלטנות או כניעה
  • האם הערכות השופטים היו נכונות (הטיה של מעריך אם הוא צפוני או דרומי)
  • התמודדות החוקרים עם ממצאים "לא טובים"
  • ברוב המקרים תולים את הממצאים הלא טובים בכלים שלהם ולא בהשערות

תוספת מהספר

הסברים חלופיים

בנוגע לקשר בין טמפרטורה למקרי אלימות- הסבר חלופי

  • בתחלת הפרק דובר על כך שכאשר הטמפרטורה לא נוחה אז גדולים הסיכויים שינהג בתוקפנות
  • ממצאים חלופיים על ההבדלים בין צפון לדרום עשויים להיות קשורים לעובדה שבדרום האקלים חם יותר

כהן וניסבט הכירו את הממצאים בדבר הקשר בין טמפרטורות לבין שכיחות מעשי האלימות והציעו שתי דרכים להתמודד עם הממצאים האלה.

א) השוו בין שחורים ללבנים

  • אם ההבדלים בין הצפון לדרום נובעים מהבדלים באקלים אז אפשר לצפות לדפוסים דומים אצל שחורים ולבנים
  • אבל הם מצאו שרק אצל לבנים יש הבדלים של ממש בין שיעור מקרי הרצח בדרום ובצפון

ב (השוואה בין מקומות עם אקלים שונה בתוך ארצות הברית

  • כמו כן השוו בין מקומות המאופיינים באקלים שונה בתוך דרום ארצות הברית – ומצאו דווקא כי שיעור מקרי הרצח באזורים הררים קרירים גבוהים יותר מאשר באזורים נמוכים וחמים.

עוני – הסבר חלופי נוספים

  • בממוצע הדרום עני יותר מהצפון
  • בעבר נמצא שבמדינות מפותחות עוני מתקשר לשיעור מקרי הרצח
  • בדקו את שיעור מקרי הרצח בעיירות בצפון ובדרום שהיו דומות מבחינת ההכנה הממוצעת ונמצא שיש ביניהם הבדלים של ממש במקרי הרצח
  • בנוסף, הם טענו כי במחקרים לפגיעה בכבוד השתתפו סטודנטים מן הצפון וסטודנטים מהדרום ולא היו הבדלים במצב הכלכלי.

עבדות – הסבר חלופי

  • בעבר נהגו להעניש עונשים פיזיים את העבדים, וההתנהגות האלימה נעשתה לגיטימית ונפוצה.
  • אבל הם טוענים שיחס לעבדים לא יכול להסביר לחלוטין את ההבדלים בין הצפון לדרך
  • משום שבתוך הדרום, באזורים שהיו עבדים, שיעור מעשי הרצח נמוך במיוחד
  • וגם אלימות כלפי עבדים היתה צריכה להתבטא בגישה אוהד כללית כלפי אלימות, אבל עיקר ההבדלים בין הצפון לדרוך נמצאו באלימות הקשורה לכבוד, ולא באלימות כללית.

מנגנונים התורמים להשתמרות "תרבות של כבוד"

  • כהן ושותפיו בדקו גם אם שתי התרבויות נבדלות זו מזו במידה שבה יש תמיכה ממסדית וחברתית במעשי אלימות
  • מצאו שבספרי החוקרים בארצות הברית
  • בדרום ארצות הברית ובמערב החוקרים העוסקים בפיקוח על נשיאת נשק ועל שימוש בנשק מקלים יותר מאשר בצפון
  • וגם יש שם חוקים המתירים שימוש באלימות להגנה עצמית ולהגנה על הרכוש.
  • בדקו כיצד מעסיקים מגיבים על בקשת עבודה של אדם שביצע פשע הקשור לשמיר על כבוד
  • מעסיקים מהדרום הביעו נכונות רבה יותר ממעסיקים מהצפון לקבל בהבנה את מעשנו של כותב המכתב.
  • הראו שמעסיקים מהדרום מתייחסים בסלחנות רק למעשי פשע על רק שמירה על הכבוד.
  • כהן וניסבט טוענים שתרבות של כבוד משתמשת משום שהיא זוכה ללגיטימציה ממסדית
  • התרבות של כבוד משתמרת מישום שהיא זוכה ללגיטימציה ממסדית
  • הטענה של כהן היא שכאשר החברה תומכת באלימות, יציבות חברתית תביא לידי אלימות רבה יותר
  • משום שכאשר החברה יציבה היא מנחילה את הנורמות באופן יעיל יותר.
  • בבדיקה שערך התברר שרצח על רקע של כבוד נפוץ יותר בקהילות שהיציבות שלהם רבה.
  • לסיכום
  • תרבות של כבוד מתפתחת כאשר יש אי סדר חברתי וכאשר אין מנגנונים שלטונים חזקים המקנים לפרט תחושת ביטחון
  • אחרי שתרבות של כבוד התגבשה, דווקא סדר חברתי וקהילות "חזקות" תורמים להתמשכות תרבות של כבוד (כהן 1998)

חזרה לפסיכולוגיה בין תרבותית

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: