פורסם על ידי: or100 | יוני 3, 2009

פסיכופתולוגיה – פרק 9: סוגי הפרעות אישיות

הפרעות אישיות (עמוד 485)

הקדמה

אצל רובנו האישיות הבוגרת מכוונת לדרישות החברה, כלומר אנו מצייתים בקלות לציפיות חברתיות. לעומת זאת יש בני אדם שאינם מראים בהכרח תסמינים ברורים של הפרעת ציר 1, ובכל זאת נראה כי בדרך כלשהי אינם מצוידים כהלה בכלים לתפקוד מלא בחברה. אצל בני אדם אלה התגבשות האישיות הולידה כמה תכונות שהן בלתי גמישות ולקויות הסתגלות עד שהם אינם מסוגלים למלא כמה מן התפקידים השונים שהחברה מצפה מהם למלא. אנשים אלה אולי יאובחנו כבעלי הפרעות אישיות.

הפרעות האישיות אינן נובעת בדרך כלל מתגובות לדחק שיש בהן כדי להגביל את האדם. אלה להפך,

ההפרעות שמדובר בהן נובעות בעיקר מהתפתחות הדרגתית של דפוסי אישיות נוקשים ומעוותים. היוצרים דרכים בלתי מסתגלות לתפוס את העולם. הגישות הבלתי מסתגלות אלה פוגעות בתפקוד ובמקרים מסוימים גורמות למצוקה אישית קשה.

כ 10-13 אחוזים מכלל האנשים מתאימים לאמות המידה של הפרעת אישיות בשלב כלשהו בחייהם.

מאפיינים קליניים של הפרעות אישיות

  • בני אדם הלוקים בהפרעות אישיות גורמים לעתים קרובות לקשיים בחייהם של זולתם לא פחות מאשר בחייהם שלהם. בני אדם נוטים לתפוס את התנהגותם של בעלי הפרעות אישיות כמבלבלת, כמרגיזה, וכבלתי צפוייה. ואף כבלתי קבילה בצורות שונות, אם כי רק לעתים נדירות כמוזרה או כמנותקת מן המציאות כמו אצל בעלי הפרעות פסיכוטיות.
  • יש בעלי הפרעות אישיות המתנסים במידה רבה של סבל רגשי, ויש שאינם סובלים לפחות לא בגלוי.
  • הדפוסים שלהם משפיעים על תגובותיהם לכל מצב חדש ומביאים לחזרה על אותן התנהגויות לקויות ההסתגלות.

כלומר הפרעות אישיות מצטיינות במידה רבה של עקביות לאורך זמן, בלא סימן להפקת לקחים מבעיות העבר

אפשרות של העברה הגנטית של הפגיעות לכמה מההפרעות האלה, ובמיוחד אישיות אנטי חברתית וסיכזוטיפלית קיבלה תמיכה חזקה במחקר.

* יחד עם זאת   יתכן שרבים מההרגלים ומהסגנונות הקוגניטיביים הלא מסתגלים נובעים מיחסי התקשרות מופרעים בין הילד להורה. פסיכולוגים התפתחותיים סוברים כי יחסי ההתקשרות המוקדמים יוצרים למען הילד מודלים למה שיחסי מבוגרים צריכים להיות. אם המודלים המוקדמים אינם בריאים, עלולה להיווצר בילד נטיה מוקדמת לפיתוח דפוס אישיות היכול לגרום לאבחנה של הפרעות א ישיות בהמשך חייו.

  • בעלי הפרעות אישיות בדרך כלל אינם רואים את התנהגותם המופרעת כבעיה והם מקבלים  אותה כחלק נורמלי מעצמם.
  • אנשים בעלי הפרעות אישיות בדרך כלל אינם נראים מופרעים ביותר. במקרים רבים התנהגותם היא צורה מוגזמת של נטיות העלולים להמצא אצל כל אחד מאתנו, ולכן אבחון הפרעות האישיות קשה מאוד.
  • כלומר הפרעת אישיות היא אישיות שהתפתחה ככל אישיות אחרות אך במהלך התפתחותה רכשה האישיות המתהווה מאפיינים המפריעים לכינון יחסים נורמלים ובריאים.

הגדרת של ה DSM-4 להפרעת אישיות (עמוד 489)

תכונות אישיות הן דפוסים מתמשכים של תפיסת הסביבה והעצמי, של התייחסות אליהם וחשיבה אליהם, דפוסים הבאים לידי ביטוי במגוון רחב של הקשרים חברתים ואישיים חשובים.

רק כאשר תכונות האישיות אינן גמישות ואינן מסתגלות, וגורמות לפגם ניכר בתפקוד או למצוקה אישית, רק אז הן בגדר הפרעת אישיות.

המאפיין העיקרי של הפרעת אישיות הוא דפוס מתמשך של התנסות פנימית והתנהגות הסוטה במובהק מציפיות התרבות שאליה שייך האדם,

ומתבטא לפחות בשנים מהתחומים האלה:

אמת מידה א': קוגניציה, רגשיות, תפקוד בין אישי, או שליטה בדחפים

אמת מידה ב': דפוס מתמשך זה הוא בלתי גמיש ומקיף שורה ארוכה של מצבים אישיים וחברתים.

אמת מידה ג': והוא מוביל למצוקה משמעותית מהבחינה הקלינית או לפגיעה בתפקוד בתחום החברתי, התעסוקתי, או בתחומים חשובים אחרים.

אמת מידה ד: הדפוס יציב ונמשך זמן רב, ואפשר לשחזר את מועד הופעתו ולייחסו לפחות לגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת.

אמת מידה ה: הדפוס אינו מוסבר טוב יותר כביטוי או כתוצאה של הפרעת נפש אחרת.

לאבחון כל אחד מסוגי הפרועות האישיות יש גם אמות מידה ספציפיות.

****

הפרעות האישיות מקודדות על ציר ניפרד, ציר 2 וזאת בגלל שסוברים שההבדל בינן לבין התסמונות הפסיכיאטריות הרגילות (המקודדות על ציר 1) גדול דיו כדי להצדיק סיווג נפרד.

ציר 2 מייצג תכונות אישיות ארוכות טווח, הנתפסות כבלתי גמישות ובלתי מסתגלות וגורמות לבעיות חברתיות או לבעיות של הסתגלות בעבודה או למצוקה אישית. התגובות האלה מושרשות עמוק מאוד במבנה האישיות כך שהן עמידות ביותר לשינוי.

ניראה כי האבחנות השגויות בקטגוריה של הפרעות האישיות הן רבות יותר מכל קטגוריה אחרת בגלל שלוש סיבות (ועוד שתים מסיום הפרק):

א הפרעות אישיות אינן מוגדרות הגדרה חדה כרוב קטגוריות האבחון של ציר 1: אמות המידה של ה DSM אינן מדויקות ביותר ולא קל ליישמן הלכה למעשה. אמות המידה להפרעות אישיות מוגדרות באמצעות תכונות משתמעות, או דפוסים עקביים של התנהגות ולא באמצעות תקני התנהגות אובייקטיביים. במצב זה הקלינאי נדרש להפעיל במתן אבחנה זו שיקול דעת רב יותר מהפרעות רבות של ציר 1

בנוסף, ראיונות שונים מובנים למחצה ושאלוני דיווח עצמי נוטים להראות הסכמה מעטה בלבד בשאלה על איזו הפרעת אישיות או באילו הפרעת אישיות לוקה הנבדק.

ב קטיגוריות האבחון אינן מוציאות זו את זו: בני אדם שונים מראים לעתים קרובות מאפיינים של יותר מהפרעת אישיות אחת. (אדם יכול להיות מאובחן גם כאישיות פראנואידית וגם סכיזואידית), אבל בעיה זו קיימת גם בציר 1 שבני אדם מתאימים ליותר מאבחנה אחת.

בעיה קרובה היא שברוב המקרים בני אדם אינם מתאימים בדיוק לאבטיפוסים של הפרעות האישיות השונות שתוארו, אלא מתאימים לאמות מידה של יותר מהפרעת אישיות אחת. ( כ 85% בממוצע מקרב מטופלים בעלי הפרעת אישיות אחת, מתאימים לפחות לאמות המידה של הפרעת אישיות נוספות).

ג מאפייני האישיות המגדירים הפרעות אישיות הם ממדים באופיים, דהיינו נעים בין תופעות נורמלית לבין הגשמות פתולוגיות ואפשר למצוא אותם בקנה מידה קטן יותר ובעוצמת ביטוי נמוכה בהרבה גם אצל בני אדם נורמליים רבים: הדבקת תוית אבחון על בני אדם אשר במקרים מסוימים מתפקדים תפקוד סביר היא תמיד עניין מסוכן ובמיוחד כאשר האבחנה כרוכה בשיפוט של תכונות שכן שכיחות למדי גם אצל בני אדם נורמליים.

אחת ההנחות של ה 4- DSM שאפשר להבחין בבירור בין הימצאותה של הפרעת אישיות לבין היעדרה.

אבל בנוגע לכמה מהבטי ההתנהגות כדאי לחשוב במונחים של ממדים. ולא של קטיגוריות.

תהליכי האישיות המסווגים על ציר 2 הם ממדים בטבעם, ואילו הנתונים של פיהם נעשה הסיווג בציר 2 הם תכונות יסוד של האישיות, שההבדל ביניהן אצל בני אדם שונים הוא הבדל של דרגה. (למשל חשדנות שמאפיינן אישיות פרנואידית, אפשר לראות כממד של אישיות שאפשר לדרג עליו את כל בני האדם. זה שרירותי מידי להתייחס לקיומה לש חשדנות כלשהי כאל אמת מידה להפרעת אישיות פרנואידית. ).

ד יש הבדלים עצומים בין סוגי התסמינים העשויים להופיע אצל בני אדם שונים המקבלים אותה אבחנה.

אם נתייחס להפרעת אישיות גבולית, האדם צריך להראות חמישה מתוך שמונה תסמינים אפשריים. ואז למשל יכול להיות שבין אנשים המקבלים אותה אבחנה יהיו רק שני תסמינים משותפים ולעומת זה אדם אשר מתאים רק לאבחנה 1-4 לא היה מקבל כלל אבחנה של אישיות גבולית, למרות שההבדל בינו לבין מי שיש לו 1-5 תסמינים דומה לו מאוד (הרבה יותר ממי שיש לו 4-8 תסמינים).

ה. יש ראיות שהאבחנות של הפרעות האישיות אינן יציבות ביותר לאורך זמן, ולא כך צריך להיות לאור ההגדרה של ה DSM להפרעות אישיות ("דפוס מתמשך" של אישיות לא גמישה ולא מסתגלת).

חוקרים וקלינאים אינם שבעי רצון מציר 2, מצב זה נובע בין השאר מן הקשיים ביישום השיטה ומחוסר מהימנותה היחסי. (טוענים שלאבחנות קטגוריות של הפרעות אישיות כמעט אין כל תמיכה בנתונים אמפיריים או בטיעונים הגיוניים).

מצד שני מחברי DSM עשוי קפיצה תיאורטית בחשיבות ההתייחסות לגורמי קדם מחלה באישיות במסגרת קליניות, השימוש בציר זה עשוי להביא להבנת מקרה מסוים טוב יותר, והמטפלים צריכים לקחת בחשבון שמאפייני אישיות חזקים ומושרשים היטב עלולים להכשיל התערבות באמצעות טיפול.

נראה ששוררת הסכמה בקרב שצריך לוותר על הגישה הקיימת לטובת גישה ממדית ושיטות דירוג ממדיות, שיביאו בחשבון את ה"כמויות" היחסיות של התכונות העיקריות שמראים המטופלים

סוגים של הפרעות אישיות

אשכולות:

הפרעות האישיות ב 4 -DSM מקובצות בשלושה אשכולות על בסיס נקודות הדמיון שבין ההפרעות. יש לזכור שבני אדם רבים מתאימים לאמות מידה של יותר מהפרעת אישיות אחת, כולל הפרעות מאשכולות שונים.

אשכול א: כולל הפרעות אישיות פרנואידית, סכיזואידית, וסיכזוטיפלית. בעלי הפרעות אלה נראים לעתים קרובות מוזרים או יוצאי דופן והתנהגותם הבלתי רגילה נעה בין חוסר אמון וחשדנות לבין ניתוק חברתי.

אשכול ב: כולל הפרעות אישיות היסטריונית, נרקיסיסטית, אנטי חברתית וגבולית. לבעלי הפרעות אלה משותפת הנטייה להיות דרמטיים, רגשניים, והפכפכים. התנהגותם האימפולסיבית הכרוכה פעמים רבות בפעילויות אנטי חברתיות, היא צבעוניות יותר, בעלות עוצמה רבה יותר, ונוה להביאם במגע עם רשויות בראות הנפש או החוק יותר מההתנהגויות המאפיות הפרעות מן האשכול הראשון.

אשכול ג: כולל הפרעות אישיות נמנעת, תלותית, וטורדנית כפיתית. בניגוד לאשכולות האחרים, חרדה ופחדנות הם לעתים  קרובות חלק מהפרעות אלה, ובמקרים מסוימים קשה להבדיל בינן לבין הפרעות המבוססות על חרדה. בגלל חרדותיהם, בעלי הפרעות אלה נוטים יותר לפנות לסיוע מקצועי.

הפרעות האישיות מקובצות בשלושה אשכולות על בסיב נקודות הדמיון שבין ההפרעות.

אשכול א- מוזרות חשדנות

אשכול ב- דרמטי

אשכול ג- חרדתיים

נראים פעמים רבות מוזרים או יוצאי דופן, והתנהגות הבלתי רגילה נעה בין חוסר אימון וחשדנות לבין ניתוק חברתי

נטייה להיות דרמטיים, רגשניים והפכפכים. התנהגותם האימפולסיבית, הכרוכה פעמים רבות בפעילויות אנטי חברתיות, היא צבעונית יותר, בעלת עוצמה רבה יותר- באים במגע עם רשויות בריאות הנפש והחוק יותר מאשכול א

בניגוד לאשכולות האחרים חרדה ופחדנות הם לעתים קרובות חלק מהפרעות אלה, ובמקרים מסוימים קשה להבדיל בינן לבין הפרעות המבוססות על חרדה- בגלל חרדותיהם בעלי הפרעות אלה נוטים יותר לפנות לסיוע מקצועי

אישיות פרנואידית

אישיות היסטוריונית

אישיות נמנעת

אישיות סכיזואידית

אישיות נרקסיסטית

אישיות תלותית

אישיות סכיזוטיפלית

אישיות אנטי חברתית

אישיות טורדנית כפייתית

אישיות גבולית

קטגוריות אבחון מוצעות שנדרש להן מחקר נוסף:

הפרעת אישיות סבילה תוקפנית

הפרעת אישיות דכאונית

******

הפרעת אישיות פרנואידית

חשדנות וחוסר אמון כלפי אחרים, נטייה לראות את עצמו כחף מכל אשמה, עומד על המשמר מפני מה שנתפס בעיניו כהתקפות מצד אחרים, עוין.

בני אדם אלה מראים דפוס של חשדנות וחוסר אמון כלפי אחרים. הם נוטים ליראות את עצמך כחפים מכל אשמה, ותחת זאת מאשימים את זולתם בשגיאותיהם ובכשלונותיהם שלהם- אפילו עד כדי ייחוס מניעים מרושעים לאחרים. הם מצפים דרך קבע לתככים ולמזימות, מחפשים רמזים לאימות ציפיותיהם ומתעלמים מכל ראיה שסותרת אותן. לעתים קרובות הם טרודים בהטלת ספק בנאמנותם של חברים ומתעלמים כל ראייה הסותרת אותן. לעתים קרובות הם טורדים בהטלת ספק בנאמנותם של חברים מה שמביא אותם להירתע ממתן אמון באחרים. הם עשויים להיות רגישים מדי, כפי שמשתמע מנטייתם למצוא משמעויות  מאיימות בהערות תמימות. כמו כן הם בדרך כלל נוטרים טינה ומסרבים לסלוח על מה שנתפס בעיניהם כעלבונות וכפגיעה בכבודם.

חשוב ליזכור שהם אינם פסיכוטיים בדרך כלל , כלומר רוב הזמן יש להם קשר ברור עם המציאות, אף שהם עלולים להתנסות בתסמינים פסיכוטיים חולפים.

* בגלל החשדנות וחוסר האימון המתמידים האלה כלפי בני אדם אחרים, האישיות הפרנואידים מועדת לקשיים ולמכאובים מרובים ביחסים בין אישיים. קשיים אלה מביאים בדרך כלל את האדם לעמידה מתמדת "על המשמר" מפני מה שנתפס בעיניו כהתקפות מצד אחרים.

בין הפרעת אישיות פרנואידית לבין תסמיני הסכיזופרניה הפרנואידית

כמה מתסמיני הפרעות האישיות הפרנואידית זהים לתסמיני הסכיזופרניה הפרנואידית, אבל לסכיזופרניה הפרנואידית יש בעיות נוספות כגון נתק מתמשך יותר מהמציאות וחוסר ארגון קוגניטיבי והתנהגותי קיצוני, כגון הרהורי שווא והזיות.

הפרעת אישיות סכיזואידית

יחסים חברתיים פגומים, אי יכולת ואי רצון ליצור התקשרויות עם אחרים.

בדרך כלל הם אינם מסוגלים ליצור קשרים חברתים ואין להם עניין בכך, לכן על פי רוב אין להם חברים קרובים חוץ במקרים חריגים של קרובי משפחה.

הם אינם מסוגלים להביע רגשותיהם, ונתפסים בעיני זולתם כקרים וכמרוחקים. אפשר לסווגים כמתבודדים וכבעלי תחומי עניין עיסוקים המיועדים לאדם אחד (אוספים משונים, מעבדה, מחשב וכד'). "זאבים בודדים", יש להם ניתוק במערכות יחסים

הם נוטים שלא להפיק הנאה מפעילויות רבות, לרבות פעילות מינית. פעמים הם נראים אדישים אפילו לשבחים או לביקורת מצד זולתם. באופן כללי התגובתיות הרגשית שלהם נמוכה למדי. ורק לעתים נדירות הם מתנסים ברגשות עזים, חיוביים או שליליים, מה שתורם לרושם הקר והמרוחק שהם יוצרים.

* הסיבה (מורה בכיתה): חווה אכזבה גדולה מההורים שלו אחרי שהשקיע בהם רגשית בגיל מוקדם הוא למד לא לנסות להשקיע רגשית באדם אחר.

אפשר להגיד שהבעיה המרכזית של האישיות הסיכזואידית היא אי היכלת ליצור התקשרויות עם אחרים. דומה שהצורך באהבה, בהשתייכות ובקבלת אישור אינם מתפתחים אצל בני אדם אלה. או אם היו להם צרכים כאלה בשלבים קודמים בהתפתחותם הרי הם נעלמו איכשהו בשלב מוקדם. התוצאה היא עקרות עמוקה בתחום ההתנסות הבין אישית.

יש ראיות מסוימות לזיקה גנטית בין הפרעת אישיות סיכזוטיפלית לבין סכיזופרניה.

הפרעת אישיות סכיזוטיפלית

דפוסי חשיבה מוזרים, מוזרויות בתפיסה ובדיבור, המפריעות לתקשורת ולפעילות גומלין חברתית.

יש להם גם ליקויים חברתים ובין אישים מתמידיים וגם התנהגויות מוזרות, ועיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים בתקשורת ובהתנהגות שלהם

הקשר שלהם עם המציאות נשמר בדרך כלל, אך אופייני להם מאוד חשיבה אישית ייחודית מאוד ורוויה באמונות תפלות.

בתנאי דחק הם עשויים להתנסות בתסמינים פסיכוטיים חולפים.

הם מאמינים שיש להם כוחות על טבעיים ועשויים לערוך טקסי כישוף

יותר קל לאבחן אותם על פי תפקוד קוגניטיבי לקוי מאשר על פי בידוד חברתי, קשר לקוי עם הזולת וחרדה חברתית. תסמינים קוגניטיביים שיכולים לסייע במתן האבחנה הם בעיות קוגניטיביות תפיסתיות, חשיבה על טבעית (למשל אמונה בטלפתיה), רעיונות של התייחסות (האמונה שלשיחות עם אחרים או למחוותיהם יש כוונה מיוחדת או משמעית אישית המתייחסת לחולה), דיבור מוזר ואמונות חשדניות.

התכונה המבחינה של האדם סכיזוטיפלי היא דפוסי מחשבה מוזרים, הקשורים בהתרופפות הקשר עם המציאות, אם כי לא בניתוק מוחלט ממנה.

תפוצתה אל ההפרעה בכלל האוכלוסייה היא כ 3%.

נראה שחסרה לאדם יכולת שילוב מרכזית כלשהי, מן הסוג המאפשר לרובנו ש"לא להתפזר" ולהניע את חיינו לעבר יעדים אישיים מסוימים. עקב כך לא מושגת לעולם שליטה מלאה ביכולות בסיסיות רבות כגון היכולת לתקשר בבהירות, והאדם נוטה לרחף ריחוף עקר וחסר מטרה כל שנות בגרותו

אפשר להגיד (המורה בכיתה): שלאדם הזה יש חוסר נוחות אקוטי במערכות יחסים קרובות, יש לו עיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים והתנהגות יותר דופן.

האדם נורא מוזר, קשה להבין על מה הוא מדבר, ביזארי, יכולות להיות לו גלישות פסיכוטיות.

בין סכיזופרניה ובין אישיות סכיזוטיפלית

לעתים הסכיזוטיפלי מאובחן תחילה כבעלי סכיזופרניה פשוטה או סמויה וזאת  בגלל המוזרויות בחשיבה בדיבור ובהתנהגויות מוזרות אחרות.

רבים משערים שקיים קשר גנטי או ביולוגי בין הפרעת האישיות הסכיזוטיפלית לבין הסכיזופרניה.

בין אישיות סכיזואידית ואישיות  סכיזוטיפלית (עמוד 496)

שניהם מאופיינים בבידוד חברתי ובהסתגרות אבל ההבדל ביניהם הוא שלאישיות הסכיזוטיפלית יש גם מוזרויות בחשיבה, בתפיסה ובדיבור, בשונה מאישיות סכיזואידית.

הפרעת אישיות היסטוריונית

יש להם דרמטיזציה עצמית, דאגת יתר להופעה החיצונית, נטייה לרגזנות ולהתפרצויות זעם במקרה של סיכול הנסיון להשיג תשומת לב.

בעלי הפרעת אישיות היסטוריונית מראים בדרך כלל יותר מדי התנהגויות ורגשיוּת החותרות להשגת תשומת הלב.

הם נוטים לחוש שאין מעריכים אותם אם אינם עומדים במרכז תשומת הלב, וסגנונם מלא החיים והדרמטי בדרך כלל מבטיח להם שהם יכולים להקסים אחרים וכך למשוך את תשומת הלב.

הבעיה היא שתכונות אלה אינן מובילות למערכות יחסים יציבות ומספקות, משום שהאחרים מתעייפים מהענקת מידה זו של תשומת לב.

בחתירתם לתשומת לב הופעתם והתנהגותם בדרך כלל תיאטרלית ורגשית ביותר, וכן מתגרה ומפתה מהבחינה המינית.

סגנון הדיבור שלהם עושי להיות דרמטי אך גם "אימפסיוניסטי" למדי וחסר פרטים. בדרך כלל הם מאוד קלים להשאה ורואים את יחסיהם עם אחרים כקרובים מכפי שהם באמת.

הסתגלות המינית גרועה בדרך כלל ויחסיהם הבין אישיים סוערים משום שהם עשויים לנסות לשלוט בבן הזוג על באמצעות התנהגות מפתה וסחיטה רגשית. אך הם גם מראים מידה רבה של תלות.

בדרך כלל הם נחשבים למרוכזים בעצמם, ליהירים ולטרודים יתר על המידה בקבלת אישור מאחרים, אשר רואים אותם מצדם כבעלי תגובתיות מוגזמת כרדודים וכבלתי כנים.

במקרה שהם לא מצליחים להשיג את תשומת הלב הם נוטים לרגזנות ולהתפרצויות זעם

תפוצת ההפרעה בקרב האוכלוסייה 2%-3%.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית

תחושת גדלות, התעסקות יתר בקבלת תשומת לב, התבלטות, היעדר אמפטיה.

הם מראים תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית, התעסקות יתרה בנסיון לזכות בהערצה, והיעדר אמפטיה לרגשות הזולת.

אמת המידה היציבה והנוחה ביותר היא תחושת הגדלות (גרדיוזיות) שלהם.

תחושת הגדלות שלהם מתבטאת בנטיה חזקה להעריך הערכת יתר את יכולותיהם והשגיהם במקביל לזלזל פעמים רבות ביכולות ובהישגים של זולתם.

תחושת הזכאות שלהם (מגיע לי) מדהימה תכופות את זולתם. אף כשניראה שהם לא רואים בציפיות הגבוהות אלא את מה שמגיע להם.

הם נוהגים בדרכים סטריאוטיפיות (כמו רברבנות והתייחסויות מתמידות לעצמם), כדי להשיג את התשבחות וההכרה המזינות את ציפיותיהם המנופחות ואת ההזיות שלהם על הצלחה, עוצמה, יופי, או גאונות חסרת גבולות.

לעתים קרובות הם חושבים שרק בני אדם נעלים כמותם מסוגלים להבין אותם, או שהם צריכים להתרועע רק עם בני אדם כאלה בלבד.

בעיני הסובבים אותם נראים תכסיסים אלה כמאמצים מוגזמים ליצור לעצמם דימוי נאה.

יסוד מרכזי נוסף הוא שהם אינם מסוגלים לאמץ את נקודת המבט של זולתם, כלומר חסרה להם יכולת אמפטיה, שהיא מרכיב חשוב ביחסים בשלים. למעשה הם כמעט ואינם מצליחים לקיים יחסים בריאים עם הזולת.

הם מנצלים תכופות את זולתם כדי להשגי את מטרותיהם ומראים התנהגויות ועמדות גאוותניות סנוביות או מתנשאות.

לעתים קרובות הם מקנאים מאוד באחרים או מאמינים כי האחרים מקנאים בהם.

רוב החוקרים סבורים כי מתחת לכל אותה גדלות מסתתרת  תחושת הערכה עצמית שברירית ביותר. ייתכן שמשום כך הם עסוקים יתר על המידה במה שחושבים עליהם אחרים, מראים צורך כה עז בהערצה וטרודים כל כך בהזיות על הישגים יוצאי דופן. אין פלא שהם רגישים מאוד לביקורת העלולה לגרום להם תחושת השפלה או ריקנות.

הפרעת אישיות נרקסיסטית נצפית אצל גברים לעתים קרובות יותר מאצל נשים.

הם לא פונים לטיפול בגלל שהם מרגישים מושלמים.

נראה שגישת הטיפול הפסיכודינמית היא מעשית ביותר במקרה זה

רוב הילדים מתחילים את חייהם כנרקיסיסטיים ורק בהדרגה רוכשים את היכולת לאמץ נקודת השקפה זרה. מסיבות לא ברורות יש ילדים שאינם מראים התקדמות נורמלית מהבחינה הזאת ובמקרים קיצוניים מתקדמים מעט מאוד. או אינם מתקדמים כלל. ילדים אלה עשויים להיות למבוגרים בעלי אישות נרקיסיסטית.

סיבות להפרעת אישיות נרקיסטסית

יש דעות שונות בנוגע להתפתחות הפרעת האישיות הנרקיסיסטית:

פרויד טוען שאם הילדים נתקעים בשלב פסיכוסקסואלי כלשהו, (אוראלי, אנאלי, פאלי, גניאטלי) אישיותם הבוגרת עלולה לשקף את הקיבעון המוקדם

תאורטיקנים של יחסי אובייקט מאמינים שההתנהגות נשלטת על ידי היחסים המוקדם של האדם וכי הפוטנציאל שלו מוכרח להיות מופעל בידי אם אמפתית, אכפתית ומטפחת.

היינץ קוהוט (תאורטיקן של יחסי אובייקט) שיער שהבשילה הנורמלית של העצמי עלולה להיבלם בגלל כשל בסביבה המטפחת המוקדמת בין הילד לאם.

אוטו קורננברג, פסיכואנליטיקאי, טוען שכל הילדים עוברים שלב שבו הם סבורים שכל האירועים והצרכים סובבים סביבם. וכדי שתחול התפתחות תקינה ההורים צריכים לשקף לתינוק את גדלותו במראה. הפרעת אישיות נרקיסטסטית, לדעתו, נובעת אם ההורים מזניחים את הילד, מפחיתים בערכו, או אינם מתייחסים אליו באמפתיה. אדם כזה יחפש בלי הרף אישור לתחושת העצמית הזאת שנעשה לע אידיאליזציה והאדרה.

לעומת הפרודיאניים והתאורטיקנים של יחסי אובייקט המאמינים שהשנים הראשונות מכריעות בחשיבותן, יש חוקרים הטוענים שההתפתחות האישיות היא תהליך מתמשך המושפע מן הלידה ועד לבגרות גם מהביולוגיה וגם מפעילויות גומלין חברתיות.

חוקר אישיות מאסכולת בנדורה טוען את ההפך מהגישה של אוטו קורננברג. הוא טוען שהפרעת אישיות נובעת מהערכת יתר מצד ההורים, הוא טוען שההורים מפנקים ומטפחים את הילד בצורה שמלמדים אותם שכל משאלה שלהם היא פקודה ושהם יכולים לקבל בלי לתת

בין הפרעת אישיות היסטריונית לבין הפרעת אישיות נרקסיסטית

ההיסטוריוני נוטה להיות רגשני ודרמטי יותר מן הנרקיסיסטי

שניהם עשויים להיות מתירנים בהתנהגותם אך הנרקיסיסט נצלן ואדיש יותר, ואילו ההיסטריוני מראה הזדקקות בגלוי.

שניהם אקהיביציוניסטים אך ההסיטריוני מחפש תשומת לב ואילו הנרקיסיסט מחפש הערצה.

הפרעת אישיות אנטי חברתית

חוסר התפתחות מוסרית או אתית. אי יכולת לאמץ מודלים מוסכמים של התנהגות. אי יושר. הונאה. ניצול חסר בושה של אחרים. היסטוריה של בעיות התנהגות בילדות.

זהו דפוס של חוסר אכפתיות ואלימות ביחס לזכויות האחר.

בעלי אישיות אנטי חברתית עלולים להיות מסוכנים. הם מפרים בהתמדה את זכויות הזולת ומזלזלים בהן, באמצעות התנהגות מוליכות שולל, תוקפנית, או אנטי חברתית. בדרך כלל בלא נקיפות מצפון או נאמנות לאיש.

הם נוטים להיות אימפולסיביים, רגזניים ותוקפנים, ומראים דפוס של התנהגות חסרת אחריות בדרך כלל.

לפי ה DSM הדפוס צריך להופיע בגיל 15 ואלך, לפני כן צריך להיראות אצלם תסמינים של הפרעות התנהגות.

לחלק מהם יש תבונה וקסם חברתי לרקום ולכלל מזימות מתוחכמות המפילות בפח בני אדם רבים- מתחזים רבים שייכים לקטגוריה זו.

ההתנהגות המבחינה בין אישיות אנטי חברתית לאנשים עם התנהגות רצחנית אחרת היא שאצל האישיות האנטי חברתית ניכר היעדר כמעט מוחלט של עניין רגשי ומוסרי בהתנהגותם.

מהות האישיות האנטי חברתית היא שאין מנחים אותם כל ערכים חברתיים נורמלים והתנהגות אינה מעוכבת על ידי רגשות נורמליים.

יחד עם זאת לא כל בעלי האישיות האנטי חברתית מראים התנהגות פושעת, ולא כל הפושעים מתאימים לאמות המידה הנדרשות לאבחונם כאישיות אנטי חברתית.

באופן כללי כנראה לאישיות אנטי חברתית יש בסיס ביולוגי וגם בסיס פסיכודינמי

בין הפרעת אישיות נרקיסיסטית לבין הפרעת אישיות אנטי חברתית

התנהגותו הנצלנית של הנרקיסיסט מיועדת יותר להראות שליטה, יוקרה ועליונות בשונה מההתנהגות של האישיות האנטי חברתית ששם זה יותר למטרת רווח אישי וחומרי.

הפרעת אישיות גבולית

אימפולסיביות. כעס שלא במקומו. תנודות קיצוניות במצב הרוח. תחושות מתמידות של שעמום. ניסיונות פגיעה בעצמו או התאבדות.

הם מראים דפוס התנהגות המאופיין באימפולסיביות ובחוסר יציבות ביחסים בין אישיים בדימוי העצמי ובמצבי הרוח (ברגשות). יש להם התפרצויות כעס לא צפויות ואימפולסיביות העלולות לפגוע באדם הלוקה בהפרעה או באחרים.

לפי ה DSM אילו הם בני אדם בעלי "תכונות אישיות קבועות של חוסר יציבות ופגיעות"

הם מראים שיבושים חמורים בזהות הבסיסית או בתחושת העצמי, שהיא בלתי יציבה ביותר. בגלל חוסר היציבות הקיצוני של הדימוי העצמי מערכות היחסים הבין אישיים שלהם הן בלתי יציבות ביותר. (למשל הם מסוגלים לעושת מאמצים נואשים כדי להימנע מנטישה אמיתי או מדומה אולי משום שפחדיהם מנטישה עזים כל כך).

כאשר הם חשים בזלזול כלפיהם, הם עלולים לנקוט אלימות מילולית כלפי אהוביהם או לאיים בהתאבדות בגלל כשלונות קלי ערך.

לאור זאת בדרך כלל יש להם היסטוריה של מערכות יחסים עזות אך סוערות. מערכות היחסים שלהם כרוכות באידאליזציה יתרה של אהוב ולאחר מכן בהתפכחות מרירה ובאכזבה.

גם מצב הרוח שלהם בלתי יציב, למשל הם מסוגלים להתפרץ התפרצויות זעם עזות לגירוי הקל ביותר ומתקשים לשלוט בכעסם. הם נוטים לסיבולת נמוכה, לתסכולים ולתחושות ריקנות כרונית

לתחושת ריקנות זו קשור על פי רוב גם חוסר יכולת להיות לבד. חוסר היציבות הרגשית הקיצונית שלהם משתקף בתנודות חדות במצב הרוח ובהתנהגות אימפולסיבית או משונה המכוונת להרס עצמי כמו בולמוסי הימורים, מין, שימוש מזיק בחומרים, התקפי זלילה או נהיגה פרועה. לעתים חלק מהתמונה הקלינית אילו הם נסיונות התאבדות, לעתים  כוזבים בעליל,

פגיעה פיזית בעצמם היא אחד מתווי ההיכר האופייניים ביותר של אישיות גבולית.

הם חיים בעולם מפוצל של שחור ולבן: האדם הכי נהדר או הכי גרוע (הם עצמם, בן זוג, הורה וכד').

יש להם בעיה בהשגת תחושה עקבית של העצמי וזהו גורם סיבתי מרכזי ביצירת נטייה מוקדמת להפרעה. בני אדם אלה אינם מצלחים משום מה להשלים את התהליך של השגת זהות מגובשת, וכשלון זה מוביל לסיבוכים ביחסים בין אישיים.

למרות שבעלי הפרעת אישיות גבולות מודעים בדרך כלל למצבים ולנסיבותיהם, עלולים לפקוד אותם גם אירועים קצרים יחסית או חולפים שבהם הם מנותקים מהמציאות ומתנסים בהרהורי שווא או תסמינים דמויי פסיכוזה אחרים כגון הזיות, אמונות פרנואידיות, עיוותים בדימוי הגוף או תסמיני הפרעת ניתוק.

2% מאוכלוסייה מתאימים לאבחנה של הפרעת אישיות גבולית.

75% מהחולים בהפרעה זו הם נשים.

הפרעת אישיות גבולית מופיעה פעמים רבות לצד שורה ארוכה של הפרעות מציר 1, החל בהפרעות מצב רוח וחרדה (במיוחד פאניקה והפרעת דחק פוסט טראומתית) וכלה בהפרעות שימוש בחומרים והפרעות אכילה. הקשר להפרעות מצב רוח הדוק במיוחד.

הקשר בין הפרעת אישיות גבולית לבין הפרעות מצב רוח איננו מיוחד כפי שחשבו פעם. להפך יש הפרעות אישיות אחרות עם קשר לדכאון חזק יותר.

הדכאון שמתנסים בו בעלי אישיות גבולית כנראה שונה מהדכאון שמתנסים בו מדוכאים אחרים מכיוון שהוא מתאפינת בתחושת בדידות כרונית. בנוסף בעלי אישיות גבולית שלוקים בדכאון אינם מגיבים היטב לתרופות נגד דכאון.

הפרעת אישיות גבולית מופיעה פעמים רבות עם הפרעות אישיות אחרות ובמיוחד עם הפרעת אישיות היסטריונית, תלותית, אנטי חברתית וסכיזוטיפלית.

גורמים סיבתיים פסיכולוגיים

יש להם תחושת זהות לקויה, והם מלאי רגשות כעס. הם רואים את העולם כרע לגמרי או כטוב לגמרי (הגנת פיצול). ועוברים בלי הרף מהרגשה נפלאה להרגשה איומה. יש הטוענים שהמצב הדיספורי (תחושה משתלטת של הרגשה רעה) מתעורר בדרך כלל עקב אובדן או דחייה. ורואים את הפעולות ההרסניות שלהם לעצמם בתוך נסיונות לשים קץ לדיספוריה.

גורמים סיבתיים ביולוגים:

המערבת הלימבית משפיעה על מצבי דחף (לרבות תוקפנות), משערים שחלק זה שונה מאדם לאדם.

גורמים סיבתיים סביבתיים:

מחקרים מראים ש 70% מאלה המאושפזים עקב הפרעת אישיות גבולית סבלו בילדותם מהתעללות גופני או מינית קשה.

ייתכן שבעלי הפרעת אישיות גבולית נולדים עם נטייה מוקדמת גנטית לפיתוח ההפרעה ואז ההפרעה מופעלת בסביבות מסוימות.

**

בין אישיות גבולית לבית אישיות אנטי חברתית

השימוש הנצלני שעושה האישיות הגבולית הטיפוסית באחרים היא בדרך כלל תגובה זועמת ואימפולסיבית על אכזבה. בנוסף האדם הלוקה בהפרעת אישיות גבולות חש אשמה, חרטה ורגשות הולמים.

הניצול שמנצלת האישיות האנטי חברתית הוא ניסיון מחושב ונטול אשמה להשיג רווח אישי.

במשור ההתנהגות תוצאות פעולותיו אל אישיות גבולית עלולות להיות הרסניות לא פחות מזו של בעל הפרעת אישיות אנטי חברתית. (אבל לעתים קרובות האישיות הגבולית מסויגת במצפן מוסרי מתפקד ובתחושה של רגש אמיתי).

בין אישיות גבולית לבין אישיות היסטריונית

מיניות עשויה למלא במערכות היחסים של בני אדם היסטריונים תפקיד מרכזי יותר מאצל בני אדם גבוליים. האדם ההיסטריוני יטה לשוות למצבים גוון ארוטי, להתחרות בבני מינו ולהתנהג התנהגות מפתה שאינה הולמת את הנסיבות.

בין אישיות סכיזוטיפלי לבין אישיות גבולית

הסכיזוטיפלי הטיפוסי חסר את הרגשיוּת של האדם הגבולי ונוטה להיות מבודד, ומוזר ויוצא דופן יותר.

הפרעת אישיוּת נמנעת

רגישות יתר לדחיה או לנחיתות חברתית, ביישנות, חוסר בטחון בפעילות גומלין חברתית וביזימת קשרים.

לבעלי הפרעת אישיות נמנעת יש דפוס של עכבה חברתית קיצונית, המוליד דפוסים של יחסים חברתיים מוגבלים ורתיעה מכניסה לפעילות גומלין חברתית במשך כל החיים.

בגלל רגישותם היתרה לביקורת או לדחייה וחששם מפניהן, הם אינם מחפשים את חברתים של בני אדם אחרים. למרות זאת הם משתוקקים לחיבה ולעתים קרובות חשים בדידות ושעמום.

אי יכולתם לקיים קשר נינוח עם זולתם גורמת להם מצוקה קשה המלווה בהערכה עצמית נמוכה. בגלל רגישותם היתרה לכל סימן לדחייה או לנחיתות חברתית, הם נחפזים לחוש שלא בצדק כי לועגים להם או פוגעים בכבודם.

תכונה מרכזית שיש להם היא להימנע ממצבים העלולים להביך אותם.

החיים מלאים בסיכונים אבל בני אדם אלה אינם מסוגלים להתייצב אפילו מול הסיכון הקלוש ביותר למבוכה או לביקורת. הם רוצים ערובה להצלחה לפי כניסתם למשחק- ואם אינם יכולים לקבלה הם פשוט לא ישתתפו במשחק.

* כנראה שהפרעת האישיות הנמנעת היא בבסיסה ביולוגי שמתחילה כבר בינקות או בילדות ומחוזקת על ידי גורמים סביבתיים

בין אישיות סכיזואידית לבין אישיות נמנעת

אנשים הלוקים באישיות נמנעת אינם נהנים מבדידותם לעומת הסכיזואידים אשר נהנים מבדידותם.

האישיות הנמנעת קשורה ברגישות יתרה לביקורת, בבישנות ובחוסר ביטחון ואילו האישיות הסכיזואידית מאופיינת באדישות לביקורת, בריחוק ובקרירות.

בין אישיות נמנעת לבין אישיות תלותית

האישיות התלותית מתקשה מאוד בפרישות במערכות יחסים, ואילו הנמנעת מתקשה לפתח מערכות יחסים.

המיקוד העיקרי של האישיות התלותית הוא הרצון שיטפלו בה, ואילו המוקד העיקרי של האישיות הנמנעת הוא הימנעות מהשפלה ומדחייה.

יחד עם זאת שתי ההפרעות הללו מופיעות יחד לעתים קרובות למדי.

* יתכן שהפרעת אישיות נמנעת היא ביטוי קיצוני יותר של פוביה חברתית כללית.

הפרעת אישיות תלותית

קושי בפרידה ביחסים, קושי להיות לבד, שעבוד הצרכים לאחרים כדי להמשיך את מעורבותם ביחסים עמו, חוסר החלטיות.

בעלי הפרעת אישיות נמנעת מראים תלות קיצונית באחרים, ובמיוחד צורך שיטפלו בהם , מה שמוביל להתנהגות "נדבקת" וכנועה.

הם גם מראים אי נוחות חריפה ואפילו פאניקה מפני האפשרות של פרידה, ולפעמים אפילו מפני הכורח להיות לבד.

הם בדרך כלל בונים את כלל חייהם סביב בני אדם אחרים ומשעבדים אליהם את צורכיהם או השקפותיהם כדי לשמור על מעורבותם בקשר. פירוש הדבר שלעתים קרובות הם נמנעים מלהביע כעס על זולתם, גם אם הכעס מוצדק, וזאת מפחד שהם יאבדו את תמיכתם.

הם מתקשים מאוד להגיע להחלטות אפילו פשוטות ביותר, בלא מידה רבה של עצות ועידוד, ואפשר שהדבר נובע מחוסר בטחון עצמי ומתחושת חוסר ישע, גם אם למעשה הצליחו לפתח מיומנויות ביצוע טובות או כשירויות אחרות.

הם מתפקדים היטב כל עוד אינם נדרשים לעמוד ברשות עצמם.

בגלל חוסר הבטחון שלהם, בעלי אישות תלותית מאפשרים לבני אדם אחרים להשתלט על ההחלטות העקריות בחייהם בלא כל התנגדות. (היכן יחיו ויעבדו, מי יהיו חבריהם, כיצד יבלו את הזמן שלהם וכד').

בני אדם אלה מצטיירים בדרך כלל כ"חסרי עצמיות" ושקטים, שכן על פי רוב הם חשים שאין להם זכות, אפילו לגילויים קלים של עצמיות.

לעתים תכופות הם טרודים שמא יישארו לבדם ויאלצו לטפל בעצמם.

אם מערכת יחסים אחת מסתיימת הם נוטים לחפש מערכת יחסים חדש בבהילות רבה.

כמה מהמאפיינים של הפרעות אישיות תלותית חופפים לאלה של הפרעות אישיות גבולית, היסטוריות, ונמנעת. ההבדלים ביניהם:

בין אישיות גבולית לבין אישיות תלותית

שניהם פוחדים מנטישה אבל בעל האישיות הגבולית מגיב בתחושות של ריקנות או זעם אם הפרידה אכן חלה, ואילו בעל האישיות התלותית מגיבה תחילה בהכנעה וברצון לפייס, ואם הנטישה מתרחשת הוא עובר לחיפוש בהול אחר מערכת יחסים חדשים.

בין אישיות היסטריונית לתלותית

לשניהם יש צורך עז בעידוד ובאישור אבל סגנון האישיות ההיסטריונית הרבה יותר עֶדרי

צעקני, ותובע תשומת לב, ואילו האישיות התלותית הרבה יותר כנועה ומבטלת את עצמה.

בין אישיות נמנעת לבין אישיות תלותית

לשניהם משותפות תחושות של אי כשירות ורגישות יתר אבל האישיות הנמנעת נמנעת מיחסים עם אחרים ובלבד שלא תתנסה בדחייה, ואילו האישיות התלותית שואפת ליחסים עם אחרים על אף הפחד מדחייה.

הפרעת אישיות טורדנית כפייתית

עיסוק מוגזם בסדר, בכללים ובפרטים סתמיים, שאיפה לשלמות, היעדר אקספרסיביות וחום, קושי להירגע וליהנות

בעלי הפרעת אישיות טורדנית מראים דאגה מופרזת לשמירה על הסדר וחתירה לשלמות, (הם צריכים שחייהם יהיו נקיים ומסודרים). הם גם טרודים יתר על המידה בשמירה על שליטה נפשית ובין אישית באמצעות תשומת לב קפדנית לכללים וללוחות זמנים. הם זהירים מאוד בפעולותיהם כדי להימנע משגיאות ובדרך כלל מרבים לחזור ולודא שלא נפלה טעות. במקרים רבים הם עסוקים בפרטים סתמיים ולכן ניצול הזמן שלהם גרוע למדי.

חתירה מוגזמת זו לשלמות עלולה להביא לכך שלעולם הם לא ישלימו משימות.

הם נוטים להתמסר לעבודתם עד כדי שלילת כל פעילות של פנאי ועלולים להתקשות להירגע או לעשות משהו לשם הנאה בלבד.

לרוב הם מצפוניים במידה מופרזת ועשויים להיות נוקשים מאוד בכל הנוגע לסוגיות מוסר ואתיקה. בנוסף הם עשויים להתקשות להיפטר מחפצים ישנים ובלויים ולהיות חסכנים או קמצנים מאוד.

במישור הבן אישי הם מתקשים להאציל סמכויות ומטלות על זולתם, והם נוקשים ועקשניים למדי. לפיכך אנשים אחרים נוטים להתייחס לאליהם כאל בני אדם קפדנים נוקשים וקרים.

בין הורים כפיתיים לבין הפרעת טורדנות כפייתית

הרבה הורים נוטים להיות כפיתיים בסדר ובניקיון אבל התכונה המבחינה בינם לבין הפרעת טורדנות כפייתית היא שהתנהגותו של האדם מפריעה ליחסים נורמליים עם הזולת ומפריעה לביצוע מעשי שיגרה נורמליים בחיי היום יום.

הבדל בין הפרעת טורדנות כפייתית מלאה לבין אישיות טורדנית כפייתית

בהפרעת טורדנות כפייתיות מלאה האדם סובל מפלישה עקשנית ומתמדת של הרהורים או מראות לא רצויים מסוימים (דיבוקים), שהם מקור לחרדה או למצוקה קיצונית את החרדה או המצוקה הוא מסוגל לשכך רק באמצעות ביצוע טקסיים כפייתיים (כגון ניקוי או בדיקה). וחלק גדול מחייו עלול להתכלות עקב הזמן הדרוש לביצוע טקסים אלה שוב ושוב.

לעומת זאת סגנון החיים של בעלי  הפרעות אישיות טורדנית כפייתית מאופיין בעקשנות ובסדר כפייתי אבל בלי הרהורים טורדניים או טקסים כפיתיים מובהקים. בני אדם אלה אומנם יכולים להיות חרדים לביצוע עבודתם על פי התקנים המחמירים שלהם, אבל שלא כרוב בעלי הפרעת טורדנות כפייתיות הם אינם חרדים באשר לעצם הכפייתיות שלהם.

בין הפרעת אישיות טורדנית כפייתית לבין אישיות הפרעת אישיות נרקיסיסטית

שניהם עשויים לחתור מאוד לשלמות. אך הנרקיסיסט נוטה לתחושת גדלות וסבור שכבר הגיע לשלמות. ואילו הטורדני כפייתי לעתים קרובות ביקורתי כלפי עצמו.

בין הפרעת אישיות טורדנית כפייתית לבין הפרעת אישיות נרקיסיסטית ואנטי חברתית

חוסר נדיבות כלפי אחרים שאופייני לאישיות הטורדנית הכפייתית משותף לפעמים גם להפרעת אישיות נרקיסיסטית והאנטי חברתים אך הנרקיסיסט והאנטי חברתית נוטים לפנק את עצמם  ואילו הטורדנית כפייתית אינם נדיבים לא כלפי עצמם ולא כלפי אחרים.

בין הפרעת אישיות סכיזואידית לבין הפרעת אישיות תטורדנית כפייתית

לשניהם משותף מידה כלשהי של רשמיות וניתוק חברתי. אך רק לסכיזואידים חסרה היכולת לקיים יחסים קרובים. בעל האישיות הטורדנית כפייתית מתקשה ביחסים בין אישים בגלל מסירות יתר לעבודה ובגלל הקושי להביע רגשות.

הפרעת אישיות סבילה תוקפנית

עמדות שליליות והתנגדות סבילה לביצועים נאותים, המתבטאות באמצעים עקיפים כגון התלוננות, מרירות, ווכחנות, ביטויי קנאה ורתיעה מפני מי שהמזל שיחק להם יותר.

זוהי אחת ההפרעות השונויות במחלוקות בגלל שהתמיכה האמפירית במהימנותה ותקפותה מוגבלת. בין השאר משום שיתכן שמדובר בתגובה מצבית ולאו דווקא בתכונת אישיות.

היא הועברה לנספח ב DSM-4 עד שיהיה אפשר להקנות לה תוקף

הם מראים דפוס כולל של התנגדות סבילה לדרישות במצבים חברתים או בעבודה.

הם גם מראים דפוס חזק של עמדות שליליות שאינן נלוות לאבחנה של הפרעת דיכאון קשה או דיסתימיה.

התנגדותם הסבילה לדרישות ניכרת בדרכים רבות, הנעות לסירוגין בין התנגדות פשוטה לביצוע מטלות שגרתיות, זעפנות, ווכחנות, מתמידות ומרדנות והכנעה.

הם מרבים להתלונן שאין מבינים אותם ומעריכים אותם ויחד עם זאת הם עשויים להיות ביקורתיים מאוד ולבוז לסמכות.

הם מתלוננים על מר גורלם  ומקנאים באחרים שנראים יותר ברי מזל מהם.

הדפוס שלהם הוא לעולם לא להתעמת במישרין עם מצב בעייתי, אלא להראות התנגדות סבילה באמצעות התמהמהות, שכחנות, או החמצת פנים.

הפרעת אישיות דכאונית

קוגניציות דכאוניות מתמידות. אומללות או דכדוך קבועים. תחושת איש כשירות, אשמה וביקורת עצמית.

זוהי קטיגוריה זמנית שנייה ב DSM

בני אדם הלוקים בהפרעה זו מראים דפוס של קוגניציות והתנהגויות דכאוניות המתחיל בבגרות המוקדמת, והוא משתלט באופיו. מצב הרוח הרגיל שלהם הוא אומללות או דכדוך, והם נוטים לחוש בלתי כשירים, חסרי ערך או אשמים. הם נוטים להיות ביקורתיים מאוד כלפי עצמם, ולשפוט בחומרה גם את האחרים. הם נוטים להיות פסימיים ומועדים לדאגה.

קשה להבחין בין הפרעת האישיות הדכאונית לבין דיסתימיה. ניראה שהפרעת האישיות הדכאונית כרוכה בפחות תסמיני דכאון מדיסתימיה.

בגלל חוסר הבהירות הזאת היא שייכת לנספח

סקירה כללית של הפרעות האישיות

החוקרים בן ופרידמן הציעו סכמה משלבת מועילה העשויה להאיר כמה מנקודות הדמיון והשוני בין הפרעות האישיות השונות.

לדעתם אפשר לאפיין בני אדם בעלי הפרעות אישיות על פי כמה ממדים שונים.

למשל: אילו אסטרטגיות בין אישיות הם נוקטים, אילו דפוסים התנהגות פתחו פחות מידי או יותר מידי, ומהן האמונות הדיספוקנציונליות (המכשילות) המרכזיות האופייניות להם.

אסטרטגיות: אסטרטגיות בין אישיות שונות כוללות שימושים שונים במרחב הבין אישי. למשל:

"בני אדם יכולים לנוע במרחב או להציב את עצמם מול אחרים או לקראתם מהם והלאה מעליהם או מתחתם:

התלותי נע לקראת ולעתים קרובות מתחת (צייתני, כנוע)

טיפוס אחר עומד במקומו ועלול להכשיל אחרים בדרכם: הסבילים התוקפנים.

הנרקיסיסטים מצבים עצמם מעל אחרים.

הכפייתים עשויים לנוע למעלה בחתירתם לשליטה

הסכיזואיד מתרחק

הנמנע מתקרב ואחר כך נרתע

ההיסטוריונית מנצלת את המרחב הבין אישי כדי למשוך אליה אחרים.

דפוסי התנהגות: הם טוענים שכל הפרעת אישיות מאופיינת במערך שונה של דפוסי התנהגות שהתפתחות יתר על המידה, ובמערך נוסף של דפוסי התנהגות שלא התפתחו דיים.

אסטרטגיות טיפוסיות של התפתחות יתר ותת התפתחות

הפרעת אישיות

התפתחות יתר

תת התפתחות

טורדנית כפייתית

שליטה

אחריות

ספונטניות

יכולת להשתעשע

תלותית

פניה לעזרה

היצמדות

עמידה ברשות עצמה

ניידות

סבילה תוקפנית

אוטונומיה

התנגדות

סבילות

חבלה

אינטימיות

אסרטיביות

פעלתנות

שיתוף פעולה

פרנואידית

עמידה על המשמר

אי אמון

שלוות נפש

אמון

נרקיסיסטית

האדרה עצמית

תחרותיות

שיתוף

הזדהות עם הקבוצה

אנטי חברתית

לוחמנות

נצלנות

חמסנות

אמפתיה

הדדיות

רגישות חברתית

סכיזואידית

אוטונומיה

בידוד

אינטימיות

הדדיות

נמנעת

פגיעות חברתית

הימנעות

עכבה

עמידה על דעתה

עֶדריות

היסטוריונית

ראוותנות

אקפרסיביות

נוחות להתרשם

הסתכלות פנימה

שליטה

שיטתיות

א.      אמונות דיספונקציונליות: הם טוענים שכל הפרעת אישיות מאופיינות באמונות דיספונקציונליות עיקריות שונות שיש לבני אדם הלוקים בהפרעות אישיות על עצמם ועל העולם הסובב אותם.

לגבי אשכול 3:

למשל אישה בעלת הפרעת אישיות נמנעת נוטה לראות את עצמה כבלתי יעילה או כבלתי כשירה ואת האחרים כביקורתיים או כמזלזלים. אמונתה המרכזית היא "אני אפס.. חסר ערך.. אי אפשר לאהוב אותי…אני לא מסוגלת לשאת רגשות לא נעימים"

גבר הלוקה בהפרעה קרובה, אישיות תלותית, הוא נוטה לראות את עצמי כבלתי כשיר, אך גם כנזקק וכחלש את האחרים הוא נוטה לראות כחזקים, תומכים וכשירים. אמונות המרכזית: "אני זקוק לאחרים, ובמיוחד לאדם חזק כדי לשרוד", ו/או "לעולם לא אהיה מאושר אם לא יאהבו אותי"

לגבי אשכול 2:

בעלי אישיות נרקיסיסיטית רואים את עצמם כמיוחדים וכייחודים. את האחרים הם רואים כנחותים וכחותרים להשיג את הערצתם בעיקר כדי לאשש את גדולתם שלהם ולשמור את מעמדם העליון. האמונות המרכזיות שלהם: "מאחר שאני מיוחד אני ראוי לפטור מיוחד, לזכויות יתר ולעדיפות", "אני נעלה על אחרים ועל האחרים להכיר בזה"

לגבי אשכול 1:

בעלי אישיות סכיזואידית נוטים לראות את עצמם כמתבודדים העומדים ברשות עצמם ואת האחרים כפולשניים. אמונותיהם המרכזיות הן: "אני בעיקר לבד", או "יחסים קרובים עם בני אדם אחרים אינם משתמשים ומסבכים א החיים".

גורמים סיבתיים בהפרעות אישיות

לפי שעה ידוע לנו מעט מאוד על הגורמים הסיבתיים להפרעות אישיות. גם בגלל שהפרעות אלה זכו לתשומת לב רק מ1980 (פרסום 3 – DSM ) וגם מישום שהן נוחות פחות למחקר יסודי

  • אחת הבעיות הקשות בחקר הסיבות להפרעות אישיות נובעות בגלל הרמה הגבוהה של התחלואה הנלווית. בגלל התחלואה הנלווית קשה מאוד לקבוע אילו גורמים סיבתיים קשורים לכל הפרעה.
  • בעיה נוספת היא שבני אדם רבים הלוקים בהפרעות אלה אינם פוגשים לעולם אנשים מקצוע מתחום בריאות הנפש. בדרך כלל אלה המובאים לתשומת לבם של קלינאים או רשויות החוק כבר פתחו הפרעה מלאה, ולכן אפשר לערוך עליהם רק מחקר רטרוספקטיבי, אבל ברור שהחוקרים מעדיפים מחקרים פרוספקטיביים.

גורמים ביולוגים בהפרעות אישיות:

יש ראיות לקיומה של תרומה גנטית להתפתחות של הפרעות אישיות מסוימות: למשל יש מחקרים שמראים שגורמים גנטיים עשויים להיות חשובים בהתפתחותה של אישיות פרנואידית, גבולית, סכיזוטיפלית, אנטי חברתית.

יחד עם זאת כמו ההפרעות של ציר 1 אף אחת מההפרעות האישיות אינה תורשתית לחלוטין.

היעד הסופי הוא לגבש השקפה ביו- פסיכו- חברתית על המקורות של כל הפרעת אישיות, אך לפי שעה אנו רחוקים מאוד מהמטרה הזאת.

גורמים פסיכולוגים בהפרעות אישיות:

בדרך כלל מניחים שהלמידה המוקדמת היא התורמת העיקרית להיווצרות הנטייה המוקדמת של אדם לפיתוח של הפרעת אישיות. אך המחקרים התומכים בסברה זו מעטים. חלקים משערים כי ייתכן שיש קשר בין התעללות בילדות לבין התפתחותן של הפרעות אישיות מסוימות.

בכל מקרה בעלי הפרעת אישיות נוטים להתנסות בהתנסויות רעות בילדותם המוקדמת (אך אין בכך כדי להסביר במלואה את התפתחות ההפרעה).

(בנוגע לסיבות להפרעת אישיות נרקיסיסטית נמצא בחלק על האישיות הנרקיסטסית).

הטיפולים ותוצאותיהם

נראה כי הפרעות אישיות עמידות במיוחד לטיפול.

בדרך כלל הפונים לעזרה מאשכול א' ומאשכול ב' מגיעים לטיפול רק בהתעקשותו של אדם אחר.

מאחר שבני אדם רבים הלוקים בהפרעת אישיות אינם סבורים שתכונות אישיותם מחוללות מצוקה, הם אינם פונים לעזרה. כאשר הם פונים לעזרה הטיפול קשה אך לא בלתי אפשרי

יש מטפלים החושבים שטיפול קבוצתי יעיל מאוד בטיפול בכמה הפרעות אישיות שכן ההפרעות מתבטאות לעתים קרובות ביותר בהתנהגות בין אישית

מטפלים רבים חשים שטיפול אישי וקבוצתי יעילים ביותר כשהם משולבים ביחד.

בנוגע לטיפול בהפרעת אישיות גבולית:

התחזית להצלחת הטיפול אצל מטופלים בעלי הפרעת אישיות גבולית נחשבים בדרך כלל למפוקפקים עקב בעיותיהם המשתמשות ואי היציבות הקיצונית שלהם

מינונים נמוכים של תרופות פסיכוטיות יכולים לחולל תוצאות צנועות אך משמעותיות.

הטיפול הפסיכו חברתיים המסורתיים שבהפרעת אישות גבולית הם גרסות שונות של הטיפול הפסיכודינמי המותאמת לבעיותיהם הספציפיות של בני אדם הלוקים בהפרעה זו.

יעדו העיקרי של טיפול מיוחד כזה הוא חיזוק האגו החלש של בני אדם אלה, תוך כדי התמקדות מיוחדת במנגנון ההגנה העיקרי שלהם: הפיצול. המוביל אותם לחשיבה בשחור ולבן.

בנוסף, יש טיפול קוגניטיבי התנהגותי  שנועד במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. הם לומדים להשלים עם רגש שלילי שקיים בתוכם מבלי להגיע להרסנות עצמית או להתנהגויות לא מסתגלות אחרות.

*

הטיפול בכמה מהפרעות האישיות מאשכול ג', כגון הפרעת אישיות תלותית ונמנעת לא נחקר לעומקו, אך הוא בהחלט נראה מבטיח יותר מהטיפול ברוב ההפרעות מאשכול א' ו ב'

הפרעת אישיות אנטי חברתית: הפרעת אישיות הכרוכה בהעלמות מזכויות הזולת, באימפולסיביות ובהתנהגות אלימה ולא אחראית

אישיות אנטי חברתית ופסיכופתיה (עמוד 519)

כפי שנאמר קודם המאפיין הבולט של בני אדם בעלי הפרעת אישיות אנטי חברתית הוא נטייתם להתעלם בהתמדה מזכויות זולתם ולהפר אותן. הם עושים זאת באמצעות צירוף של נוכלות, תוקפנות, או התנהגות אנטי חברתית, בלא כל סימן לנקיפות מצפון.

ביסודו של דבר לבני אדם אלה יש דפוס התנהגות לא מתורבתת וחסרת אחריות הנמשך כל חייהם כמעט בלי שיקולי בטיחות, בין שמדובר בהם, ובין שמדובר בזולתם. מאפיינים אלה מביאים אותם שוב ושוב לידי עימות עם החברה.

האבחנה אישיות אנטי חברתית ניתנת רק לבני אדם שמלאו להם 18 שנה ויותר

לפי ה 4 -DSM  אבחנה זו נתנת רק בהתקיים התנאים הבאים:

לפחות שלוש בעיות התנהגות שהופיעו אחרי גיל 15, כגון ביצוע חוזר ונשנה של מעשים שיש בהם עילה למאסר, הונאה חוזרת ונשנית, אימפולסיביות או היעדר תכנון של העתיד, רגזנות ותוקפנות, אי התחשבות בבטיחות, חוסר אחריות עקבית בעבודה או בעניני כספים, והיעדר חרטה.

לפחות שלושה מקרים של התנהגות סוטה לפני גיל 15, כגון תוקפנות כלפי בני אדם או בעלי חיים, השחתת רכוש, הונאה או גניבה, והפרה חמור של כללים (תסמינים של הפרעת התנהגות- מהפרק הפרעות של תקופת הילדות וגיל ההתבגרות).

ההתנהגות האנטי חברתית אינה תסמין להפרעת נפש אחרת כגון סכיזופרניה או אירוע מאני.

רק לאחרונה התחילו להשתמש במונח הפרעת אישיות אנטי חברתית, עד אז השתמשו במונחה פסיכופתיה או סוציפתיה.

הפסיכופתיה, מלבד התכונות המגדירות של האישיות האנטי חברתית שמופיעות ב DSM ,  כוללת גם תכונות כגון היעדר אמפתיה, הערכה עצמית מנופחת ויהירה, קסם אישי שטחי וחלקלקות לשון.

פסיכופתיה:

מצב הקשור במאפיינים של הפרעת אישיות אנטי חברתית וכן העדר אמפטיה,  בהערכה עצמית מנופחת ובקשרם חלקלק ושטחי

לפסיכופתיה יש שני ממדים קשורים אך נפרדים:

הממד הראשון נוגע ליסוד הרגשי והבין אישי של ההפרעה, ומשקף תכונות כגון היעדר חרטה, קשיחות לב, אנוכיות ושימוש נצלני באחרים.

הממד השני משקף את היבטי הפסיכופתיה הקשורים בסגנון חיים אנטי חברתי, אימפולסיבי וסוטה מכללי החברה.

הממד השני קשור הרבה יותר מהממד הראשון לאבחנה של הפרעת אישיות אנטי חברתית המוגדרת ב 4 – DSM.

נוצרו כמה בעיות עם שתי האבחנות האלה:

במחקר יותר אסירים התאימו לאמות המידה של אבחנת אישיות אנטי חברתית, אך לא מספיק אסירים הראו את האנוכיות קשיחות הלב והנצלות המצדיקות אבחנה של פסיכופתיה.

בעיה נוספת שהיתה, שיש בני אדם המראים רבים מהמאפיינים של הממד הראשון של הפסיכופתיה, הרגשי והבין אישי, אך פחות מאפיינים של הממד השני, האנטי חברתי.

יחד עם זאת הוכח שהאבחנה של פסיכופתיה מנבאת טוב יותר מאבחנת הפרעת האישיות אנטי חברתית מגוון היבטים חשובים של התנהגות פושעת (למשל רמות פסיכופתיה ניבאו ביצוע של עבירות אלימות יותר מאלה שקיבלו הפרעת אישיות אנטי חברתית).

בכל מקרה בעלי הפרעת אישיות אנטי חברתית או פסיכופתיה הם קבוצה מערובת של בני אדם: אנשי עסקים חסרי עקרונות, מטיפים וכוהני דת נלהבים, פוליטיקאים מושחתים, מתחזים, סוחרי סמים, ופושעים מסוגים שונים.

התמונה הקלינית באישיות אנטי חברתית ובפסיכופיה.

למרות קסמם, הספונטניות שלהם ונטייתם להתחבב, פסיכופתים ובעלי אישיות אנטי חברתית הם רמאים ותככנים, ומשתמשים בלא רחם בזולתם להשיג מטרותיהם. לעתים קרובות נראה שהם חיים במעין סידרה של רגעים בהווה, בלי לחשוב כלל על העבר או על העתיד.

בקטגוריה הכללית של בני אדם אנטי חברתיים ופסיכופתיים נכללים גם בני אדם עוינים המועדים לפעול על פי דחפיהם באלימות חסרת חרטה ולעתים קרובות גם חסרת פשר. לעתים יש להם תקופות של מהימנות, והם מסוגלים לקבל אחריות ולפעול להשגת יעדים ארוכה טווח, אך הם עושים את זה בדרכים לא אתיות ומתוך חוסר התחשבות מוחלטת בזכויותיהם של אחרים וברווחתם.

המאפיינים המשותפים של פסיכופתיה ואישיות אנטי חברתית

1. התפתחות לא נאותה של המצפון:

נראה שפסיכופתים מסוגלים להבין ולקבל ערכים אתיים רק במישור המילולי. בחלקלקות לשון הם טוענים שהם דבקים בתקנים מוסריים וגבוהים אך אין כל קשר בין תקנים אלה לבין התנהגותם בפועל.

בקצרה אפשר להגיד שהתפתחות המצפון שלהם מפגרת פיגור חמור או לא חלה התפתחות כזאת אף שהתפתחותם האינטלקטואלית תקינה בדרך כלל.

מתברר גם שמשכל משמש גורם הגנה למתבגרים הנתונים בסיכון לפסיכופתיה או לפיתוח אישיות אנטי חברתית בבגרותם. למשל נמצא שמתבגרים הלוקים בהפרעת התנהגות, ושיש להם נטייה מוקדמת להפרעת אישיות אנטי חברתית או לפסיכופתיה אינם מסתבכים לעולם בהתנהגות פלילית, כנראה שהלימודים משפיעים עליהם לטובה והם משקיעים את האנרגיות שלהם בהתנהגויות המקובלות מהבחינה החברתית.

פסיכופתיים נוטים להחצין מתחים ורגשות במקום להטריד את עצמם בפתירתם. היעדרן הבולט של חרדה ואשמה, בצירוף מראית עין של כנות וגילוי לב, עשוי לאפשר להם לחמוק מחשד ומהיתפסות בגין גניבות ופעילויות בלתי חוקיות אחרות. לעתים קרובות הם בזים לאלה שהם מצלחים לנצל.

2. התנהגות לא אחראית ואימפולסיבית

פסיכופתים נוהגים בדרך כלל חוסר התחשבות חסר רחמים בזכויותיהם של אחרים. בצורכיהם וברווחתם. הם למדו לקחת במקום להרוויח ביושר את חפצם. הם מועדים לרדיפה אחרי ריגושים ואחר התנהגות סוטה ובלתי מקובלת, ולעתים קרובות עוברים על החוק באימפולסיביות ובלי להתחשב בתוצאות. רק לעתים רחוקות הם יוותרו על הנאה מיידית למען רווחים עתידיים ומטרות ארוכות טווח. הם חיים בהווה, בלי שיקולים מציאותיים של העבר או העתיד. המציאות החיצונית משמשת להם לסיפוק אישי מיידי. הם אינם מסוגלים לשאת שגרה או אחריות, ובדרך כלל אינם מסוגלים להחזיק מעמד בעבודה קבוע.

3. דחיית סמכות

פסיכופתים מתנהגים כאילו התקנות החברתיות אינן חלות עליהם: הם אינם מתחשבים בכללי המשחק. לעתים קרובות יש להם היסטוריה של הסתבכויות עם רשויות האכיפה של מערכת החינוך והמשפט אך יחד עם זאת הם אינם פושעים מקצועיים ומחושבים, ולמרות שהם נענשים הם ממשיכים להתנהג כאילו הם נהנים מחסינות מפני ההשלכות על פעולותיהם.

4. יכולת להרשים ולנצל אחרים

לעתים קרובות פסיכופתים הם מקסימים ומתחבבים בקלות, בעלי סגנון כובש המאפשר להם לרכוש חברים. בדרך כלל הם מצוידים בחוש הומר בריא ובהשקפה אופטימית, אף שהם שקרנים מועדים, בדרך כלל נדמה שהם מצטערים בכנות אם נתפסו בשקר, ומבטיחים לתקן את דרכיהם- אך הם אינם באמת מתקנים את דרכם.

5. אי יכולת לשמור על יחסים טובים

אף שבתחילה הם מצליחים לזכות באהדתם של אחרים ובחברותם, רק לעתים נדירות מסוגלים פסיכופתים לשמור על חברויות קרובות.

דומה שהם אינם מסוגלים להבין אהבה אצל זולתם או להשיב להם אהבה.

פסיכופתים מסוכנים לא רק למכרים מזדמנים אלא גם למשפחתם ולחבריהם.

יחד עם זאת עם הגיל חלה ירידה בהתנהגותם האנטי חברתית הקשורה בממד השני של הפסיכופתיה אם כי הממד הראשון – אגוצנטריות, קשיחות לב והיעדר יסורי מצפון, נראה יציב מדי במשך כל חייו של הפסיכופת.

גורמים סיבתיים בפסיכופתיה ובאישיות אנטי חברתית

על הסיבות לפסיכופתיה ולאישיות אנטי חברתית נערכו מחקרים רבים יותר מאשר על כל הפרעת אישיות אחרת.

גורמים באופן כללי (מהחוברת עבודה)

ישנם גורמים סיבתיים ביולוגיים: תיאוריה מסוימת טוענת לרמה לא תקינה של סרטונין, מטבוליט של המוח המשפיע כנראה על מגוון של דחפים כגון תוקפנות והתנהגות תחרותית. יש הרבה מאוד ראיות לנטייה מוקדמת מורשת לסוגים מסוימים של התנהגות אנטי חברתית.

במשפחות שבהן האב מתנהג התנהגות פושעת כרונית והאם מכורה לסמים או בעל הפרעת אישיות קשה, הסבירות שהילד יהיה לפושע אלים גדלה פי שלושה.

גורמים סיבתיים פסיכולוגים: תחושות של אי כשירות, נחיתות, בושה והשפלה בתקופה הילדות המולידות ספקות עמוקים של האדם בכשירותו

גורמים סיבתיים סביבתיים: טראומה בילדות ומשפחות הרוסות

פירוט גדול יותר מהספר:

גורמים ביולוגים

השפעה גנטית: נראה שיש תורשתיות מעטה של התנהגות אנטי חברתית או פושעת.

ליקויים בעוררות ובהתניה של רגשות שלילים

כנראה שאצל הפסיכופתים קיים ליקוי בעוררות של רגשות שלילים. בגל מצב זה הם כנראה פחות מועדים לפחד ולחרדה במצבים מעוררי דחק, ונוטים פחות לפיתוח מצפון ולחִברות תקין.

נראה שהפסיכופתים אינם רוכשים רבות מן התגובות המותנות החיוניות להימנעות סבילה מעונש, להתפתחות תקינה של המצפון ולחִברות נורמלי.

בנוסף נמצא שלפסיכופתים יש רגישות מופחתת לגירויים הנוגעים להשחתת הגוף, ומכאן אולי גם על רגישות מופחת לסבל אנושי ולפציעה.

חיפוש גריה וסיפוקים

נמצא שלבני אדם אנטי חברתיים יש צורך שאינו יודע שובעה בגרייה.

נראה שפסיכופתיה היא במהותה צורה קיצונית של התנהגות חיפוש גרייה, מלווה באי יכולת לדחות סיפוקים בנסיבות מסוימות (הכוונה בעיקר למצבים שבהם התוצאות האפשריות הן גמול ו/ או עונש).

ליקויים בתפקוד הקוגניטיבי

יתכן שלבני אדם חברתיים יש ליקויים בתהליכים קוגניטיביים, כגון תשומת לב לפרטים, המשקפים ליקוי תפקוד באזור אונת המצח של המוח.

יחסי משפחה

אובדן הורה בגיל צעיר, דחייה, וחוסר עקביות מצד ההורים

דחיה חמורה והיעדר חיבה מצד ההורים הן הסיבות העיקריות לפסיכופתיה.

נקודת מבט התפתחותית על פסיכופתיה ועל אישיות אנטי חברתית

במחקר אורך פרוספקטיבי שנעשה התברר שאישיות אנטי חברתית ופסיכופתיה מתחילות בדרך כלל בשלב מוקדם בילדות. במיוחד אצל בנים. וכי מספר ההתנהגויות האנטי חברתיות שהופיעו בילדות הן המנבא היחיד המוצלח ביותר בשאלה מי יאובחן בבגרותו כפסיכופת או כבעל אישיות אנטי חברתית

תסמינים אנטי חברתיים מוקדמים כוללים: גניבה, אי יכולה לתקן התנהגות, בריחה מן הבית, היעדרות מבית הספר, התרועעות עם ילדים עבריינים אחרים, בילוי מחוץ לבית אחרי השעה המותרת, בעיות משמעת בבית הספר ופיגור בלימודים.

נמצא גם שהגיל שבו מופיעים התסמינים האנטי חברתיים הוא מנבא נוסף של אישיות אנטי חברתית בבגרות.

נמצא קשר בין הופעה מוקדמת יותר של התסמינים לבין סבירות גדולה יותר לפיתוח אישיות אנטי חברתית בילדות.

הבעיות הראשונות שמראים בדרך כלל ילדים המפתחים בסופו של דבר אישיות אנטי חברתית מביאות לאבחנה של הפרעת התרסה התנגדות, המאופיינת בדפוס התנהגות עוינת ומתריסה כלפי דמויות סמכות, המופיע בדרך כלל בגיל שש.

ילדים  בעלי היסטוריה של הפרעת התנגדות התרסה, שאחריה מופיעה בגיל מוקדם הפרעת התנהגות, הם שנוטים יותר מכולם לפתח בבגרותם הפרעת אישיות אנטי חברתית, פסיכופתיה או בעיות חמורות אחרות.

הולכות ומצטברות הראיות לכך שהנטיות הגנטיות המחוללות בעיות נירו פסיכולוגיות קלות וקשיי מזג הן אולי גורמים חשובים הטובעים נטייה להתחלה מוקדמת של הפרעת התנהגות.

כמו כן משתני הקשר פסיכו חברתיים וחברתיים תרבותיים רבים אחרים תורמים להסתברות שילד בעל לקות מבנית או גנטית (בפסקה הקודמת) יפתח הפרעת התנהגות, ובהמשך חייו יפתח פסיכופתיה או הפרעת אישות אנטי חברתית. משתנים אלה כוללים:

התנהגות אנטי חברתית של ההורים

גישורים ושינויים אחרים ביחסי ההורים

מעמד חברתי כללי נמוך

שכונות עוני

דחק ודכאון אצל ההורים

ילדים אלה מתורגלים בהתנהגות אנטי חברתית על ידי משפחתם אם במישרין, בפעולות גומלין שיש בהן כפייה, ואם בעקיפין בהיעדר פיקוח ומשמעת עקבית.

לסכום, בני אדם הלוקים בפסיכופתיה ובאישיות אנטי חברתית מראים דפוסים של התנהגות סוטה כבר בילדותם המוקדמת, תחילה בצורת הפרעת התנגדות התרסה ואחר כך בצורת הפרעת התנהגות המופיעה בגיל צעיר.

כנראה שהסיבות הם שילוב של גורמים ביולוגים, פסיכו חברתיים, וחברתיים תרבותיים

הטיפול בפסיכופתיה ובאישיות אנטי חברתית ותוצאותיהם

באופן כללי לא הוכח, שגישות הריפוי המסורתיות יעילות בשינוי אישיות פסיכופתית ואנטי חברתית.

הגורמים הטבועים באישיות של הפסיכופת, אי היכולת לתת אמון, להרגיש כפי שמרגישים אחרים, לשגות בדמיונות, וללמוד מן הניסיון, כנראה מפחיתים מאוד את הסיכויים להצלחת הטיפול. ובנוסף המטפלים חייבים להישמר מפני האפשרות שהמטופל הפסיכופת ינסה להוליכם שולל

גם אמצעים ביולוגיים לטיפול באישיות הפסיכופתית, לרבות טיפול בהלם חשמלי או בתרופות, לא נחלו הצלחה מרובה.

יש הסבורים שהגישה המבטיחה ביותר לטיפול בפסיכופתיה ובאישיות אנטי חברתית היא הטיפול ההתנהגותי.

יש הטוענים שטיפול כזה לא יצליח בטיפול במרפאות חוץ, אלא רק בתנאים המאפשרים בקרה על ההתנהגות.

יתכן שהשיטה המוצלחת ביותר היא השתייכות לקבוצה המספקת לאדם גם הזדמנות ללמוד להתייחס אל הזולת באכפתיות וגם מקום להיות מקובל בו על בני קבוצת השווים.

למרבה המזל פסיכופתים ובעלי אישיות אנטי חברתית רבים משתפרים אחרי גיל 40 ללא טיפול.

חזרה לפסיכופתולוגיה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: