פורסם על ידי: or100 | יוני 3, 2009

פסיכופתולוגיה – פרק 8: גורמים פסיכולוגים וחולי גופני

גורמים פסיכולוגים וחולי גופני ­ע(עמוד 436)

האדם הוא יחידה ביולוגית, פסיכולוגית, חברתית.

* מושג: רפואה התנהגותית:

זוהי גישה בין תחומית רחבה לטיפול בהפרעות גופניות שגורמים פסיכולוגים, על פי ההנחה, הם היבטים מכריעים בדפוסים הסיבתיים שלהן.

מחלות פסיכוגניות: אילו הן מחלות הנגרמות או משתמרות עקב גורמים פסיכולוגים

פסיכולוגיה של הבריאות: זהו תת התמחות של גישת הרפואה ההתנהגותית, וחלק מתחום הפסיכולוגיה הכללי, אשר עוסק במיוחד בתרומתה של הפסיכולוגיה לאבחון, לטיפול ולמניעה של מרכיבים פסיכולוגיים אלה בחולי הגופני.

גישת הרפואה ההתנהגותית בוחנת את ההקשר הביו פסיכו חברתי הרחב של תחומי הבעיה:

1. אטיולוגיה: כיצד אירועי חיים מכריעים התנהגות אופיינית וארגון אישיות יוצרים באדם נטייה לחולי גופני?

2. התנגדות הפונדקאי: כיצד מופחתות השפעות הדחק בעזרת משאבים אישיים כגון סגנונות התמודדות, מקורות תמיכה חברתיים, ותכונות אישיות מסוימות.

3. מנגנוני מחלה: כיצד משתנה הפיסיולוגיה של האדם בגלל גורמי דחק, בעיקר אלה הנובעים מהתנהגות לא מסתגלת? אילו השפעות נוצרות במערכות כגון מערכת החיסון, מערכת העיכול והמעיים ומערבת הלב וכלי הדם.

4. קבלת החלטות של החולה: מהם התהליכים המעורבים בבחירות שבני אדם שונים עושים בסוגיות כגון סגנון חיים מסוכן, החלטות בעניין טיפול וביטוח רפואי ודבקות במשטר מניעה.

5. ציות: אילו גורמים ביו רפואיים, התנהגותיים, גורמי ויסות עצמי, גורמים תרבותיים, חברתיים ובין אישיים (למשל ביחסי הרופא והמטופל), קובעים את מידת הציות להמלצה רפואית מבוססת.

6. התערבות: מהי מידת היעילות של נקיטת אמצעים פסיכולוגיים, כגון חינוך לבריאות, שינוי התנהגות, בשינוי סגנונות חיים שאינם בריאים ובצמצום ישיר של חולי ושל התנהגות חולי, במישור היחיד והקהילה גם יחד.

מנקודת מבט זו כל מקרה של חולי גופני מחייב בדיקה של ההקשר שבו פועל הפתוגן הספציפי או הסיבה העיקרית לחולי.

כדי לאפשר קידוד פסיכיאטרי של המחלות הרבות בסיבות הפסיכולוגיות האפשריות שלהן אז בציר 1 ישנה קטגוריה ראשית ושמה"גורמים פסיכולוגיים המשפיעים על המצב הרפואי". הגורמים התורמים הנחשדים מוגדרים בשש קטגוריות משנה:

הפרעת נפש

תסמינים פסיכולוגיים

תכונות אישיות או סגנון התמודדות

התנהגויות בריאות לא מסתגלות

תגובה פיסיולוגית הקשורה לדחק

גורם אחר לא מסווג, באבחנה זו יש להשתמש כאשר "המצב הרפואי הכללי" המקודד בציר 3 כרוך בגורמים פסיכולוגיים שברור או סביר שמילאו תפקיד משמעותי בהיווצרות המחלה או בהחרפתה. (כמובן שזה לשיקול דעת המאבחן).

גורמים פסיכולוגיים כללים בבריאות ובחולי

מחקרים שונים מראים שוב ושוב כי התהליכים השכליים והרגשיים קשורים בקשר כלשהו הן למצב של בריאות והן לרוב המחלות הגופניות.

בריאות, עמדות ומשאבי התמודדות

ההשפעות ההרסניות לפעמים שמשפיעות עמדות של חוסר תקווה וחוסר אונים על התפקוד האורגני ידועות כבר זמן רב. (מקרה וודו).

בנוסף, אופטימיות יכולה להיות חיובית ושלילית:

אופטימיות חיובית קשורה לתחושת היעילות של האדם ליכולתו להתמודד עם כל צרה שלא תבוא

אופטימיות שלילית נתפסת כהכחשה הגנתית, כאי רצון או כאי יכולת של האדם להכיר במחלה, בתסמינים או באיומים אפשריים על רווחתו.

העדר אופטימיות מהסוג החיובי שווה בערכו לתחושה פסיכולוגית של חוסר אונים.

ואכן נראה שיש קשר בין טיפוח עמדה של חוסר אונים לנוכח צרה לבין השפעות שליליות על הבריאות.

פחות קיצוני אך חשוב זה ההשפעה של שינויי חיים רבים על מגוון מחלות: נראה שמידת ההתאמה הנדרשת בעקבות השינוי היא המטילה עומס יתר על משאביהם של בני אדם אלה, ודברים טובים הקורים לבני אדם שאינם מצפים להם עלולים להציב אתגרי הסתגלות קשים.

במקרים אחרים עצם טבעם המסוים של משאבי ההתמודדות של האדם חשוד בהשפעה שלילת על הבריאות: טיפוס מסוג A (כאשר תסכולים רגילים בחיים כמו לעמוד בתור, מעוררים דרך קבע התנהגות קיצונית באדם (כמו זעם), הוא מסווג כטיפוס A). אותו דבר נכון למחלת לב הכלילית.

באופן כללי אפשר להגיד שכל סוג של רגש שלילי כרוני מגביר כנראה את הסיכון למחלה.

לעתים קרובות נראה כי כל דחק חמור ממלא תפקיד בעירור הפרעה גופנית, בזירוזה או בהחרפתה אצל אדם המועד לכך מלכתחילה.

יש גם קשר בין גורמים פסיכולוגיים לבין בריאות טובה. כלומר לעתים נראה כי רגשות חיוביים מגוננים מפני מחלה גופנית או קשורים בהחלמה מהירה ונוטלת סיבוכים אם פורצת המחלה. (סיכוי השיפור של החולה המאמין כי הטיפול יהיה יעיל, גבוהים בהרבה מאלה של חולה ניטרלי או פסימי).

עוררות יתר של מערכת העצבים האוטונומית ונזק לרקמות

"תגובת מאבק או בריחה" מתרחשת בעיקר במערכת העצבים האוטונומית.

"תגובת מאבק או בריחה" אשר היתה מיועדת בטבע להימלטות מפני הסכנה או להכנעת התוקף לא מתאימה לימינו

העניין הוא שבימינו אין דרכים יעילות להתפרקות מהירה. של מצבי כוננות פיסיולוגית גבוהה לביצוע מטלות פיזיות יוצאות דופן. מצב זה, כאשר הוא חוזר על עצמו או מתמשך יתר על המידה גורם להתמוטטות הרקמות, דהיינו למחלה כגון לחץ דם גבוה.

גורמים פסיכו חברתיים ומערכת החיסון

אף שבאירועי מערכת העצבים האוטונומית שולטים לעתים קרובות בשלב האזעקה של תסמונת ההסתגלות הכללית (סליה) פעמים רבות מצטרף אליהם במהירות רבה מערך מורכב של תהליכים גופניים נוספים.

דוגמא: כשנכווים באצבע אז בעקבות תגובת ה"אזעקה" מועברים לאצבע מגוון חומרים הנוטים להגביל את הנזק, ולהתחיל בתיקון הרקמות. העניין הוא שמנגנון בקרת הנזקים מגזים לעתים וכך יוצר בעיות חדשות. לפיכך כדאי לקרר כאשר האצבע נכוות.

דכאון פסיכולוגי ומצב רוח מדוכדך פוגמים בתפקוד החיסוני.

לגורמים פסיכו חברתיים יש השפעה חשובה על רמת תפקודה של מערכת החיסון

מתברר שדיכוי חיסוני נתון להתניה קלאסית, כלומר אפשר לגרום לו להתעורר כתגובה נרכש לגירויים שקודם לכן היו ניטרליים.

הנסיונות לקשר בין גורמי דחק ספציפיים לבין מחלות גופניות ספציפיות אמנם לא נשאו פרי בדרך כלל אבל הדחק הולך ונעשה לנושא מרכזי בהבנת ההתפתחות והמלך של כל מחלה אורגנית.

סגנון חיים כגורם לבריאות

היום סבורים שהיבטים רבים בדרך החיים שלנו משפיעים על התפתחותן של כמה בעיות גופניות חמורות: תזונה, חוסר פעילות גופנית, עישון סיגריות, אלכוהול וסמים, עמידה מתמדת מול מצבים עתירי דחק, וגם דרכי התמודדות לא יעילות עם בעיות היום יום.

גורמים פסיכו חברתיים בתהליכי מחלה ספציפיים

ההשפעות המזיקות של נסיבות חיים מעוררות דחק ושל הרגלים הרסניים אינן ממוקדות, בדרך כלל, ואינן מוגדרות מבחינת: מערכות האיברים המושפעות לרעה, ומבחינת המחלות שהסיכון לחלות בהן גובר.

מצבים נפשיים שליליים מתמשכים, כושר חיסוני ירוד, ואפילו "הרגלים רעים" כמו עישון בדרך כלל פוגמים בתפקודו של האדם בכמה דרכים שונות. ומכאן שהם עשויים להיות מעורבים מגוון רב של תהליכי מחלה.

שורה של גורמים ספציפיים יותר מסייעת לקבוע אם אדם נתון יחלה במחלה מסוימת בזמן מסוים. הגורמים הברורים ביותר הם: נטיות מולדות לפיתוח מחלות מסוימות לפיתוח מחלה, רמות חשיפה לחומרים פעילים פתוגנים (כימיקלים רעילים).

נראה שגם גורמים של אישיות ותפקוד בין אישי ממלאים תפקיד סיבתי בהתפתחות חוליים גופניים מסוימים.

מחלת לב כלילית ודפוס התנהגות מטיפוס A

זוהי מחלה העלולה להיות קטלנית של העורקים המספקים דם לשריר הלב. הביטויים הקליניים כוללים כאב עז בחזה, אוטם שריר הלב (חסימה של העורקיים הכליליים) ושיבוש בהולכה החשמלית בשריר הלב.

גורמי הסיכון הביולוגיים הידועים למחלת לב כלילית מסבירים פחות ממחיצתן של תוצאת מחלה זו.

המקבץ הכולל של התגובות המזוהות כדפוס התנהגות מטיפוס A הוא מנבא משמעותי של מחלת לב הכלילית.

* מושג: דפוס התנהגות מטיפוס A: דפוס התנהגות הכרוך במידה מופרזת של דחף תחרותי, חוסר סבלנות או קוצר זמן, ועוינות. סבורים שהתנהגות מטיפוס A ובמיוחד מרכיב העוינות קשורים במחלת לב הכלילית.

* מושג: "דפוס התנהגות מטיפוס B : דפוס התנהגות המוגדר כהיעדר מאפיינים של התנהגות מטיפוס A

תסמונת אנורקסיה ותסמונת בולימיה

אנורקסיה נבוזה ובולמיה נבוזה מקודדות (בנפרד) ב 4 – DSM   כהפרעות אכילה של מבוגרים

  • הן כמעט לא מופיעות לפני גיל ההתבגרות, והופעתן לאחר גיל 25 נדירה.
  • הרוב המכריע של בני האדם הלוקים בהפרעות אלה הן נקבות (90%)- לפיכך כנראה שנקביות היא גורם מהותי בהפרעות אלה.
  • מושג: אנורקסיה נרבוזה: הפרעת אכילה שלוקות בה בעיקר נשים בגיל ההתבגרות ובראשית תקופת הבגרות. התסמינים כוללים תיעוב עמוק לעודף משקל והתעקשות של הנערה שהיא שמנה. אובדן של לפחות 25% ממשקל הגוף המקורי וסירוב לשמור על המשקל בגבולות הנמוכים של מה שנחשב לנורמלי ביחס לגיל ולגובה.

אנורקסיה נרבוזה:

אנורקסיה נברוזה: הפרעת אכילה הכרוכה באופן חמור של משקל הגוף, מלוות בפחד אז מפני עליה במשקל או "השמנה"

מאפיינים עיקרים של התסמונות כפי שהם מוגדרים ב 4 – DSM:

התסמינים העיקריים של אנורקסיה נרבוזה הם פחד עז מעליה במשקל בלוויית סירוב לשמור על תזונה נאותה, הקשור לעתים קרובות בתלונה הלא מוצדקת בעליל: "אני שמנה"

איבוד משקל הגוף המקורי עד לרמה של 85% או פחות מהמשקל הצפוי על בסיס נורמות של גובה ומשקל, עיוות דימוי הגוף או השפעה מוגזמת של דימוי הגוף על קביעת הערכה העצמית, והיעדר מחזור חודש לפחות שלוש פעמים ראשונים.

מאפיינים נוספים המתקיימים בדרך כלל הם פעילות יתר ניכרת ודפוס אכילה המדגיש הגבלות חמורות או בולמוסי אכילה אם או בלי הקאות רצוניות. הבחנה זו מקודדת מבחינת האבחון כתת סוג של הגבלת אכילה או בולמוסי אכילה/ הקאה.

תת הסוג בולמוסי אכילה/ הקאה הוא אחד הקשרים שבין אנורקסיה לבולמיה נרבוזה.

כמה מהמאפיינים של נערות אנורקסיות, מלבד בעיות האכילה שלהן, הוא אימהות שתלטניות יותר מיד, פולשניות, מתנשאות ואמביוולנטיות. (אבל יתכן שהאימהות רק מגיבות להרעבה העצמית של הבנות).

את האבות הן מתארות כ"נעדרים מבחינה רגשית"

אנורקסיה נרבוזה מופיעה לעתים קרובות כאשר שינוי חיים מחייבים מיומנויות חדשות או לא מוכרות שבהן אדם חש בלתי כשיר (עוזב את הבית, מתחתן וכד').

לעתים קרובות מתחילה ההפרעה כהמשך לדיאטת הרזיה רגילה.

בולמיה נרבוזה

*מושג בולמיה נרבוזה: הפרעת אכילה שלוקות בה בעיקר נשים בגיל ההתבגרות ובראשית תקופת הבגרות. התסמינים כוללים פחד מחוסר אפשרות להפסיק לאכול מרצון, התעסקות יתר בעלייה במשקל ונסיונות לאבד משקל באמצעות התקפי זלילה, הקאה יזומה ושימוש יתר בחומרים משלשלים ומשתנים. על אף המודעות לחריגות של הבעיה, הנערה ממשיכה בדפוס התנהגות זה בחשאי, ברגש של אשמה וגינוי עצמי.

בולמיה נוברוזה:

ארועים חוזרים ונשנים של התקפי זלילה לא נשלטים לכאורה המלווים לעתים קרובות במאמצים קיצוניים להקיע בכדי להמנע מעליה במשקל.

אירועים חוזרים ונשנים של התקפי זלילה בלתי נשלטים לכאורה, מודעות גמורה לחריגות של הדפוס הזה, וכן סודיות בושה אשמה והלקאה עצמית הם סימני ההיכר של הבולמיה נבוזה.

למרות שאצל בולמיות רווחות תנודות קיצוניות במשקל הגוף, רובן אינן לוקחת בתת משקל חמור ובולט לעין.

באופן כללי יש דמיון בין מבני האישיות המופיעים בדפוסי הפרעת אכילה בולמית ואנורקסית גם יחד.

רוב המומחים מסכימים כי הפרעות אכילה נובעות מבעיות פסיכולוגיות המתמקדות בדרך כלשהי בצריכת מזון ובממדי הגוף

רבים סבורים שהעיסוק היתר התרבותי של החברה בת זממנו באידאל הרזון מעודד את העליה שאנו רואים בשיעור הפרעות אכילה.

לבולמיות ולאנורקסיות יש תכונות פסיכולוגיות. משותפות כגון שאיפה לשלמות, ותהליכי חשיבה לקויים, וגם היעד לשמור על משקל גוף נמוך מהרצוי.

רובן מגיעות מרקע חברי כלכלי מבוססת.

יתר לחץ דם יסודי

כאשר אדם רגוע, קצב הלב סדיר, הדופק אחיד, לחץ הדם נמוך יחסית, והאיברים הפנימיים מתכווצים, והדם זורם בכמויות גדולת יותר אל שרירי הגוף והגפיים- חלק מדפוס מאבק או בריחה.

בתנאים של מתח רגשי לחץ הדם הגבוה עשוי להיעשות כרוני.

הוכח שדחק רגשי עלול לעורר יתר לחץ דם כרוני.

הפרשנות הפסיכואנליטית הקלאסית ליתר לחץ דם הוא שמי שלוקה בו סובל מ"זעם מודחק" וקיימות ראיות מסוימות התומכות בהשערות האלה.

לפי גרסה שונה במקצת של השערת הזעם המודחק, האדם הלוקה ביתר לחץ דם נדחף לאו דווקא על ידי זעם ועל ידי הצורך להדחיק אותו אלא על ידי מניעים של כוח והצורך לעכב את ביטויו. כעס שאינו בא לידי ביטוי מתלווה לעתים קרובות ליתר לחץ דם.

כאבי ראש חוזרים ונשנים.

אף שכאבי ראש יכולים לנבוע ממגוון רחב של מצבים אורגניים, נראה כי מרביתם קשורים למתח רגשי.

המחקר מתמקד בעיקר בתחום המיגרנות זהו כאב ראש חזק ביותר ששב ומופיע מידי פעם.

המיגרנה הקלאסית מופיעה בשני שלבים: תחילה מופיעה ההילה, (תחושה מציקה אך לא כואבת שבני אדם שונים מתנסים בה בדרכים שונות) כאשר המחלה מגיעה לרמות רגישות לכאב (כך חושבים), מתחיל השלב השני, כאב חזק מאוד.

המיגרנה הנפוצה שתפוצתה גבוה מזו הקלאסית שונה למעשה בעיקר בהיעדר הילה. הופעת הכאב היא חדה ופתאומית.

רובם המכריע של כאבי הראש, כמעט 90% מאלה המטופלים אצל רופאים, הן מן הסוג המכונה "כאב ראש פשוט של מתח" נראה שכאבי ראש מסוג זה מתלווים לעתים קרובות למצב רוח מדוכא. תרומתו של דכדוך רגשי להופעת "כאב ראש פשוט של מתח" ברורה למדי. (הדחק הנפשי מביא להתכווצות השרירים המקיפים את הגולגולת, מה שמביא להתכווצויות בכלי הדם).

לעתים אפשר לעקל על הכאב באמצעות תרופות לשיכוך כאבים או להרפיית שרירים, או באמצעות הליכים פסיכולוגים שונים המביאים להרפיה (למשל "משוב ביולוגי".

מחלה גופנית פסיכוגנית: שיקולים אטיולוגים נוספים

מדוע בתנאי דחק אדם אחד מפתח אנורקסיה והאחר לחץ דם, והאחר יפתח כאבי ראש של מתח?

גורמים ביולוגים

אפשר להראות שכמעט כל המחלות שיש להן גורמים רבים "עוברות במשפחה", לפחות במידת מה.

לעתים איבר מסוים פגיע במיוחד בגלל תורשה, מחלה או טראומה קודמת. אדם שירש או פיתח בטן "חלשה" יהיה מועד לקשיי עיכול בעת כעס או חרדה. ההנחה היא שהחוליה החלשה ביותר בשרשרת האיברים הפנימיים תהיה האיבר שיפגע.

גורמים פסיכו חברתיים

עם הגורמים שהדגישו החוקרים אפשר למנות מאפייני אישיות (לרבות כשלון בלמידת דפוסי התמודדות הולמים), יחסים בין אישיים (לרבות חיי נישואין אומללים, וגירושין), ולמידה של ליקויי תפקוד ביולוגים (נראה שהפרעות גופניות מסוימות אפשר ללמוד, לשמר או שני הדברים גם יחד, ממש כמו דפוסי התנהגות אחרים).

גורמים חברתיים תרבותיים

באופן כללי נראה כי תנאים חברתיים תרבותיים המגבירים במידה ניכרת את הדחק בחיים נוטים לחולל הרס באורגניזם האנושי ולהביא לעלייה בשיעורי מחלות ובעיות גופניות ונפשיות אחרות.

הטיפולים ותוצאותיהם

למרות שגורם דחק סביבתי מסוים יכול לשמש גורם סיבתי מרכזי בהתפתחותה של מחלה גופנית הרי אם כבר התחוללו שינויים אורגניים, יתכן שלא יהיה דיי בסילוקו של גורם דחק זה להחלמה מלאה. אפילו בשילוב עם למידת טכניקות התמודדות יעילות יותר. שינויים כאלה עלולים להעשות כרונים ובלתי הפיכים

הטיפול מתחיל בהערכת טבעה של הפתולוגיה האורגנית וחומרתה, ושל התפקידים שממלאים הגורמים הפסיכו חברתיים והאורגניים בדפוס הסיבתי הכולל.

אמצעים ביולוגים

מלבד אמצעים רפואיים מידיים וארוכי טווח כגון טיפול חרום במשבר של יתר לחץ דם או ניתוח מעקיפים במחלת לב כלילית, הטיפול הביולוגי כרוך לעתים קרובות בשימוש בתרופות הרגעה, המיועדות להפחתת המתח הרגשי.

אמצעים פסיכו חברתיים

טיפול נפשיים מילוליים לא ספציפיים של מטפל ומטופל, המיועדים לסייע למטופל להבין את בעיות האישיות שלו, אינם יעילים יחסית בטיפול במחלות גופניות המושפעות מגורמים פסיכו חברתיים. חוץ מאשר בכמה מקרים חריגים.

היוצא מן הכלל הבולט ביותר נוגע לשיטה הקוגניטיבית ההתנהגותית.

טיפול התנהגותי

טכניקות לשינוי התנהגות מבוססות על ההנחה כי מאחר שאפשר ללמוד תגובות אוטונומיות אפשר גם "לשכוח" אותן. (למשל מקרה הילדה המתעטשת).

הוכח שכאבי ראש פשוטים של מתח מגיבים היטב להליכי טיפול בהרפיה כללית.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נחל הצלחה בולטת בטיפול בבולמיה נרבוזה

כמו כן הוכחה יעילות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי כהתערבות בכאבי ראש וסוגי כאב אחרים.

טיפול משפחתי בגישה קוגניטיבית התנהגותית גם הוא יעיל בתלונות של כאבי בטן חוזרים ונשנים.

כמה טכניקות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי משמשות גם למטרה הכללית של הפחתת דחק.

אמצעי טיפול משולבים

כדי להצליח בטיפול במחלות פסיכוגניות נדרש טיפול רפואי מיידי בתסמינים הגופניים בשילוב עם טיפול פסיכו חברתי לשינוי או להפחתה של גורמי התנהגות לקויי הסתגלות המונחים ביסוד ההפרעה.

הטיפול באנורקסיה נרבוזה מדגים בבירור את הצורך בשילוב אמצעים רפואיים ופסיכולוגים (לא מספיק להעלות במשקל צריך גם לעבוד על הסירוב של המטופלת לאכול).

בנוסף התברר שהטיפול המשפחתי הוא מרכיב חשוב באנורקסיה נרבוזה.

אמצעים חברתיים ותרבותיים

אמצעי טיפול חברתיים תרבותיים מיועדים יותר למניעה, ובדרך כלל מיושמים על אוכלוסיות נבחרות, או על קבוצות תת תרבות הנחשבות לבעלות סיכון לפיתוח הפרעה.

בתוך קבוצות אלה נעשים מאמצים לשנות התנהגויות מסוימות בסגנון החיים כדי להוריד את רמת הפגיעות הכוללת.

לסיכום הפרק אפשר להגיד שהמחקר מעיד בבירור כי גורמים רגשיים משפיעים על התפתחות של הפרעות גופניות רבות וממלאים תפקיד חשוב במהלכם של תהליכי מחלה.

חזרה לפסיכופתולוגיה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: