פורסם על ידי: or100 | יוני 3, 2009

פסיכופתולוגיה – פרק 14: הפרעות של תקופות הילדות

הפרעות של תקופת הילדות וגיל ההתבגרות

כמה מהפרעות הילדות יציבות פחות מרוב דפוסי ההתנהגות שנלמדו עד כה. וניראה שהן גם קלות יותר לטיפול.

אם לא מטפלים בבעיות התפתחות של הילדות אז לעתים הבעיות הופכות להיות כרוניות בתקופת הבגרות ויכולות להתבטא מאוחר יותר כהפרעות שונות.

(מההרצאה מהאינטרנט)

אפשר היה לעשות DSM שלם להפרעות שמופיעות בילדות./ הפרעות ילדות

לעתים הפרעות הקליניות שונו מהפרעות בתקופת הילדות להפרעות בתקופת הבגרות במובנים רבים:

אחד מהשינויים הוא שהמון גורמים מעורבים:

ההורים, שהיו אולי דומיננטיים בהתחלה בהתפתחות ההפרעה.

בית ספר

נושא של חברים

ועוד גורמים אחרים

יש תמיד לשים לב לשלב ההתפתחותי (בהתייחס לאבחון):

למשל אישה שיש לה הרבה התפרצויות זעם, חוסר מאוד בולט בדחיית סיפוקים, לעתים לא יודעת להבדיל בין דמיון ומציאות, לעתים בוכה ללא סיבה, נכנסת למאבקי כוח תמידיים.

ואז עולה השאלה מה הגיל: בגיל שנתיים זוהי תופעה שכיחה ולא פתולוגיה.

כלומר תמיד שמדברים על הפרעות התפתחות צריך להכיר את שלבי ההתפתחות

יש לזכור שילדים פגיעים יותר ממבוגרים למצבי דחק קשים.  (אולי הילד מבין אחרת ממבוגר אבל הוא מאוד פגיע).

ילדים מגיבים בצורה יותר קשה ויותר טראומטית למצבי דחק קשים יחסית למבוגרים.

ברור שכמה מהפרעות הילדות וההתבגרות קשורות בפסיכופתולוגיה של ההורה

המנגנונים שבאמצעותם מועברת הפתולוגיה אל הילד אינם ידועים. נראה שלא האבחנות הספציפיות של ההורים הן הגורמות להפרעות הספציפיות אצל ילדיהם אלא הדחק והתסמינים של ההורים הם המשפיעים על התנהגות הילד.

מתברר שילדים להורים גרושים סובלים מהשפעות שליליות על הילדים. לא הגירושין עצמן גורמים להפרעה אצל הילדים אלא הפתולוגיה של ההורים.

בנוסף, נמצא קשר בין מאפיני אישיות אנטי חברתית של ההורים לבין בעיות התנהגות אצל הילדים

הפרעות של תקופת הילדות (עמוד 816)

הפרעת ליקויי קשב- פעלתנות יתר- ADHD

* מושג: הפרעת ליקויי קשב– פעלתנות יותר= פעלתנות יתר (היפראקטיביות)

הפרעה זאת מאופיינת בקשיים המשבשים אצל ילדים התנהגות יעילה המכוונת למטלה, ובמיוחד אימפולסיביות, פעילות מוטורית עודפת וקשיים בשמירה על הקשב = היפראקטיביות.

התמונה הקלינית בהפרעת ליקוי קשב- פעלתנות יתר(עמוד 817)

שלושה מאפיינים עיקריים להפרעת ליקויי קשב.

א. ליקויי קשב: ילדים הלוקים בהפרעת ליקויי קשב- פעלתנות יתר מראים פעילות חריגה של השרירים (ריצה חסרת מטרה, תנועות פרכוס וכד',

ב. היפראקטיביות ופעלתנות היתר: יש קושי בשמירה על הקשב (ילדים היפראקטיביים נוטים להיסח דעת, אינם ממלאים הוראות )

ג. אימפולסיביות: יש להם התנהגות אימפולסיבית וסיבולת נמוכה לתסכול

א. הרכיב של ליקוי הקשב:

  • מתקשה לשים לב לפרטים
  • מתקשה לשמור על תשומת לב במשימות ובמשחק
  • נראה לא מקשיב שמדברים אליו ישירות
  • מתקשה לעקוב אחר ההוראות
  • מתקשה לעקוב אחרי מטלות או פעילויות
  • מוסח בקלות על ידי גירויים חיצוניים
  • שוכח פעילויות יומיומית

אילו  ילדים אסטרונאוטים לא מצליחים לשמור על קשב בכיתה. אם הכיתה מספיק גדולה והמורה לא מספיק קשוב וערני, הרבה פעמים הילד יכול להישכח, בעיקר שלא מלווה לזה פעלתנות יתר ו/או אימפולסיביות.

ב. ההיפראקטיביות, פעילות יתר

  • מישהו שמונע על ידי מנוע, כאילו שמו לו טורבו והוא רץ
  • חוסר שקט בגפיים, נע בכיסא
  • קם מכסאו במקומות שבהם מצופה לשבת
  • רץ או מטפס במקומות לא מתאימים
  • מתקשה להשתלב בפעילויות פנאי באופן שקט.
  • מדבר ללא הפסקה

ג. אימפולסיביות

  • מתפרץ בתשובות לפני שהשאלות נשאלו במלואם
  • מתקשה לחכות לתורו
  • מפריע או מתערב בפעולות של אחרים

ה DSM מציין עוד כמה מרכיבים חשובים על מנת שיוגדר כסובל מליקוי קשב/ מהיפר אקטיביות

הופעת הסימפטומים לפני גיל 7

קשיים במגוון מערכות למשל בית ספר, בית

נתונים דמוגרפים:

  • שכיחות גבוה של ההפרעה 3-5% מראים תסמינים האופייניים להפרעה זאת.
  • יותר בנים מאשר בנות (באופן כללי: בנים יותר מבנות בכלל בהפרעות ילדות, וגם בפרפליות)
  • · רמת משכל של ילדים בעלי ADHD נמוכות לשאר האוכלוסייה.
  • היא מופיעה בשכיחות גבוה לפני גיל 8 ונוטה בהמשך להיות פחות תכופה בהמשך, (אך עלולה להמשך בגיל ההתבגרות והבגרות)
  • הן נוטים לדבר ללא הפסקה, להיות חסרי עכבות ולא בשלים מהבחינה החברתית.

לרוב הם מתקשים להסתדר עם הוריהם מישום שאינם מצייתים לכללים.

בעיות ההתנהגות שלהם מביאות גם ליחס שלילי מצד קבוצת השווים.

(יחד עם זאת ניראה שהם אינם חרדים)

בדרך כלל הם תלמידים גרועים, והם מרבים להראות ליקויי למידה ייחודיים, (למשל קריאה ומקצועות בסיסים)

דרכי טיפול ב ADHD

  1. טיפול תרופתי: חומרים ממריצים רטלין ( מכניסים חומרים ממליצים כדי להרגיע).
  2. טיפול פסיכולוגי פרטני לילד (רצוי לשלב בנוסף לטיפול התרופתי). הוא יכול להוציא תסכולים שקיימים אצלו ויכול ללמוד טכניקות של דחיית סיפוקים
  3. הדרכת הורים
  4. הדרכת מסגרות חינוכיות איך להתמודד עם הילד, נשתמש בכל מיני תוכניות התנהגות בשביל זה.

לעתים רטלין  יכול להציל ילד שכל הזמן מרגיש דחוי בבית הספר, בבית, חברים.

יש גם תופעות לוואי לא פשוטות לרטלין: נדודי שינה, דכדוך, איבוד תיאבון וכד'.

הבעיה שלעתים קרובות נותנים רטלין יותר מידי:

רואים מגון מאוד גדול של הפרעות ADHD: : החל מהפרעה קלה שלא צריכה התערבות. ועד ילדים שהולכים לבתי חולים פסיכיאטרים. בבתי חולים פסיכיאטרים נראים אנשים טורנדואים שרצים בבתי חולים וקשה לשלוט בהם.

גם ללא טיפול ההתנהגות ההיפראקטיבית דועכת בהגיעם לשנות העשרים

כלומר גם בלי טיפול תרופתי ברוב המקרים ההתנהגות תרד

יחד עם זאת יש הפרעה חדשה שמאמינים שהיא קיימת, שנקראת הפרעת קשב בבגרות. אז הם מוצאים עבודות שמתאימות לרמת האנרגיה הבלתי נדלית שלהם.

גורמים סיבתיים בהפרעת ליקוי קשב- פעלתנות יתר(עמוד 818)

לחוקרים קשה להעריך האם בגורמים להפרעה זאת מעורבים גורמים ביולוגים וזאת גם בגלל שאין כלי הערכה מהימנים להפרעה זאת

לא ברור באיזו מידה גורמים סביבתיים או ביולוגים גורמים לכך שילדים לוקים בהפרעת ADHD.

יתכן שיש קשר סיבתיים בין יכולת אינטלקטואלית נמוכה לבין הישגים נמוכים והתנהגות מוחצנת.

יתכן שההפרעה היא הפרעה משפחתית.

בכל מקרה הבסיס הגנטי האפשרי להפרעה טרם הוכח.

בכל מקרה הבסיס הביולוגי להפרעה זאת עדיין לא ברור

גם סיבות פסיכולוגיות לפעלתנות יתר עדיין אינן חד משמעיות.

יש ראיות שסביבת הבית משפיעה על התפתחות ההפרעה.

בכל מקרה כיום סבורים שלהפרעת ליקויי קשב -פעלתנות יתר יש סיבות ותוצאות רבות.

הטיפולים ותוצאותיהם(עמוד 819)

עדיין חלוקות הדעות בדבר שיטות הטיפול היעילות ביותר, ובמיוחד חלוקות הדעות בנוגע לשימוש בתרופות להרגעת ילד היפראקטיבי

התברר כי דווקא לחומרים ממריצים, המעוררים את המוח, יש השפעה מרגיעה על ילדים היפראקטיביים (ההפך מהמצופה).

התרופות האלה מפחיתות את פעילות היתר של הילדים ההיפראקטיביים, ואת הנטייה שלהם להיסח דעת ובמקביל הן מגבירות את הקשב שלהם ואת היכולת שלהם להתרכז.

ילדים היפראקטיביים רבים המשתמשים בתרופות אלה מסוגלים לתפקד ולהגיע להתקדמות נורמלית בכיתות רגילות.

לפיכך יש הרואים בסמים ממריצים את התרופה המועדפת לטיפול בהפרעת ליקויי קשב- פעלתנות יתר.

אומנם מצד אחד ניראה כי ההשפעה התרופתית קצרת הטוח של סמים ממריצים על התסמינים של ילדים היפראקטיביים ברורה אך מצד שני לא ברור מהן ההשפעות של התרופות לטווח ארוך.

גישה נוספת לטיפול בילדים היפראקטיביים כרוכה בטכניקות של טיפול התנהגותי. ושיטות מהתחום הזה זוכות להצלחות מרשימות (לפחות בטווח הקצר)

מתברר ששימוש מתמשך בטיפול פסיכולוגי המשולב בטיפול תרופתי במסגרת תוכניות טיפול כוללת בילדים היפראקטיביים מניב הצלחה גדולה.  הצלחה גדולה יותר מאשר הטיפול של כל אחת מהשיטות בנפרד.

יחד עם זאת, יש ליזכור כי ההתערבויות התנהגותיות וטיפול בתרופות מניבים הצלחות קצרות טווח ועדיין לא ברור מהן ההשפעות ארוכות הטווח בכל אחת משיטות הטיפול.

בנוסף לאי ההסכמה הכללית בדבר הטבע של ההפרעה הזאת גם לא ברור מהי הגישה היעילה ביותר לטיפול.

מתברר שגם ללא טיפול ההתנהגות ההיפראקטיבית נוטה לדעוך אצל ילדים מסוימים כאשר הם מגיעים לאמצע שנות העשרה. יחד עם זאת אצל חלק מהילדים ההיפראקטיביים נשארים בעיות גם בתקופת הבגרות המוקדמת או שהם לוקים בבעיות פסיכולוגיות אחרות בשנות העשרה המאוחרות ובתקופת הבגרות המוקדמת.

הפרעות התנהגות(עמוד 822)

קבוצת הפרעות ההתנהגות מדגישה את יחסיו של הילד או המתבגר עם נורמות חברתיות ועם כללי ההתנהגות.

* מושג:הפרעות התנהגות: הפרעות של תקופת הילדות המאופיינות בפעולות מתמידות של תוקפנות או בהתנהגות אנטי חברתית העשויה להיות מנוגדת או לא מנוגדת לחוק.

המוקד בהפרעות התנהגות הוא התנהגות תוקפנית או אנטי חברתית.

בהפרעות התנהגות חשוב להבחין בין מעשים אנטי חברתיים מתמידים (שבהן נרמסות זכויותיהם של אחרים) לבין מעשי קונדס חמורים פחות

עבריינות נוער, זהו המונח המשפטי המשמש לציון עבירות של קטינים על החוק.

ההתנהגות שתתואר בהמשך עשויה להצטייר כדומה מאוד לשלבים הראשונים בהתפתחותן של הפרעות אישיות.

יש ראיות לכך שאצל ילדים מסוימים בעיות של התנהגות משבשת מופיעות בהדרגה מתקופת הילדות ואילך בסדירות: לעתים אפשר ליראות התפתחות בין הפרעת התנהגות, דפוס התנהגות של "קדם עברינות", ושלבים מוקדים בהתפתחות של אישיות אנטי חברתית.

אך לא כל הילדים המתוארים כלוקים בהפרעת התנהגות או מתנהגים התנהגות עבריינים נעשים לבעלי אישיות אנטי חברתית או פונים לחיי פשע.

בנוסף יש דרכים יעילות לעבודה עם ילדים מופרעים

התמונה הקלינית בהפרעות התנהגות(עמוד 823)

תסמיני התנהגות העיקריים בהפרעות התנהגות הם הפרה מתמדת, חוזרת ונשנית של כללים, וזלזול בזכויות הזולת.

באופן כללי ילדים הנראים כבעלי הפרעת התנהגות מראים מאפיינים כגון עוינות, גלויה או סמויה, מרדנות, תוקפנות גופנית ומילולית, מריבות תכופות, נקמנות והרסנות. שקרים,  גניבות פה ושם ופרצי זעם שכיחים גם הם.

הם נוטים להיעדר עכבות מיניות, ולתוקפנות מינית. חלקם עוסקים בהצתות, בהשחתת רכוש, בשוד ואפילו ברצח.

גורמים סיבתיים בהפרעות התנהגות

הפרעת התרסה התנגדות: זהו סימן חשוב להתנהגות אנטי חברתית הנראית אצל ילדים בעלי הפרעת התנהגות. המאפיין העיקרי של הפרעה זו הוא דפוס חוזר ונשנה של התנהגות דווקאית, מתריסה לא צייתנית, ועוינת כלפי דמויות סמכות, הנמשכת לפחות שישה חודשים.

הפרעה זו מתחילה בדרך כלל עד גיל שש, ואילו הפרעת התנהגות מלאה לא מתחילה בדרך כלל לפני גיל 9.

התגלה רצף של התפתחות מהפרעת התרסה-התנגדות להפרעת התנהגות, וגורמי סיכון המשותפים לשני המצבים. (אבל רק חלק (25 אחוזים) מהילדים שלוקים בהפרעת התרסה- התנגדות מפתחים הפרעת התנהגות )

(מפרק על הפרעות אישיות) ילדים  בעלי היסטוריה של הפרעת התנגדות התרסה, שאחריה מופיעה בגיל מוקדם הפרעת התנהגות, הם שנוטים יותר מכולם לפתח בבגרותם הפרעת אישיות אנטי חברתית, פסיכופתיה או בעיות חמורות אחרות.

גורמי הסיכון להפרעת התרסה – התנגדות ולהפרעת התנהגות

יש כנראה גורמים גנטיים להפרעת התנהגות וכן גורמים, משפחתיים, פסיכו חברתיים וחברתיים תרבותיים.

חיכוכים משפחתיים, קיפוח חברתי כלכלי, והתנהגות אנטי חברתית של ההורים.

נראה שנטייה גנטית למשכל מילולי נמוך, בעיות פסיכולוגיות קלות ולמזג קשה הן המכשירות את הקרקע להפרעת התנהגות:

מזגו של הילד עלול להביא להתקשרות לא בטוחה (משום שהוריו מתקשים להעניק לו הורות טובה), משקל מילולי נמוך או ליקויים נירו- פסיכולוגים קלים (שמירת קשב, תכנון וכד') משתתפים   כנראה ביצירת התנאים למהלך חיים רצוף- קשיים.

מרבית המתבגרים המפתחים הפרעת התנהגות בגיל ההתבגרות אינם נעשים בבגרותם לפסיכופטיים או לבעלי אישיות אנטי חברתית, ובעיותיהם מוגבלות לשנות ההתבגרות בלבד.

לעומתם:

25-40 אחוזים ממקרי הפרעת התנהגות המופיעה בגיל מוקדם מתפתחים למקרים של הפרעת אישיות אנטי חברתית בתקופת הבגרות. ובנוסף: 80 אחוז מהבנים הלוקים בהפרעת התנהגות בגיל מוקדם אכן ממשיכים לסבול מבעיות רבות של ליקויים בתפקוד חברתי.

כלומר: אם נשווה בין ילדים המפתחים הפרעת אישית בגיל מוקדם לעומת ילדים המפתחים הפרעת התנהגות בפתאומיות בגיל ההתבגרות נגלה שהראשונים נוטים לפתח בבגרותם פסיכופתיה, או הפרעת אישיות אנטי חברתית יותר מאלה המפתחים הפרעת התנהגות פתאומית בגיל ההתבגרות.

בנוסף לעניין הגנטי שעלול ליצור בילד נטייה להפרעת התנהגות ולפסיכופתיה ולאשיות אנטי חברתית בבגרותו ניראה שגורמים סביבתיים תורמים גם הם:

צירוף של דחייה מצד ההורים, מצד בני קבוצת השווים ומצד המורים גם יחד גורם לילדים להיות לבודדים ולמנוכרים ואז הם מרבים לפנות לקבוצות שווים עברייניות וסוטות בחיפוש אחר חברה.

רבים מהחוקרים מסכימים כי הרקע המשפחתי של ילד מופרע בהתנהגותו מאופיין בדרך כלל בהורות לא יעילה, בדחייה, בהטלת משמעת אכזרית ולא עקבית, ולעתים גם בהזנחה מצד ההורים.

בדרך כלל חיי הנישואין של ההורים אינם יציבים, ההורים מופרעים רגשית או סוציופאתיים, הילד הוא בן להורה יחיד, או להורה חורג או לסדרה של הורים חורגים מתחלפים.

הילד חי בבית עמוס קונפליקטים וחש דחוי

בנוסף לגורמים המשפחתיים גם כמה משתני הקשר פסיכו-חברתיים וחברתיים תרבותיים תורמים גם הם לנטייתו של הילד לפתח הפרעת התנהגות, ובבגרותו גם פסיכופתיה או הפרעת אישיות אנטי חברתית. למשל מעמד חברתי כלכלי נמוך, מגורים בשכונות מצוקה, דחק אצל ההורים ודכאון.

הטיפולים ותוצאותיהם(עמוד 827)

הטיפול בילד מופרע בהתנהגות יהיה יעיל רק אם ישנו את סביבת הילד.

אחת האסטרטגיות המעניינות והיעילות המשמשות לעתים קרובות בטיפול בהפרעות התנהגות אצל ילדים הוא מודל הלכידות במשפחה: הרעיון הוא שראיית מקורן של בעיות התנהגות בפעילויות הגומלין בין ההורה לילד מעמידה במוקד הטיפול את פעילות הגומלין בין הילד ובין ההורים.

השגת שיתוף פעולה בטיפול מההורים (שלעתים קרובות הם מסוכסכים ביניהם) היא לעתים קרובות תהליך קשה ביותר.

אם התהליך לא מצליח שולחים את הילד למשפחה אומנת. בציפייה להשיבו לביתו מאוחר יותר.

ילדים רבים הלוקים בהפרעת התנהגות ממשיכים ומפתחים בבגרותם הפרעות אישיות.

נמצא קשר בין תוקפנות בגיל מוקדם לבין הפרעת אישיות בבגרות או התנהגות פלילית.

החברה שנוטה להעניש צעיר אנטי חברתי ותוקפני בצורה זאת היא מחריפה את הבעיה במקום לתקן אותה.

טכניקות טיפול התנהגותי העניקה סיכוי מחודש לילדים המראים הפרעת התנהגות.

ההורים לומדים טכניקת שליטה  בילדים מבחינת תגמולים להתנהגות חיוביות של הילד והפסקת מיקוד תשומת הלב בהתנהגותו השלילית.

לעתים קרובות ההורים מתקים בביצוע תוכנית הטיפול המבוסס על טכניקות שליטה בהתנהגות ואז אפשר להשתמש בטכניקות אחרות כגון טיפול משפחתי או ייעוץ להורים.

התנהגות עבריינית(עמוד 826)

התנהגות זו כוללת מעשים כגון השחתת רכוש, אלימות כלפי בני אדם אחרים, והתנהגויות שונות המנוגדות לצרכים ולזכויות של הזולת ומפרות את חוקי החברה.

עבריינות נוער הוא מונח משפטי, שפירושו מעשים לא חוקיים שעושים בני אדם שגילם פחות מ 16-18 שנה (בהתאם לחוק המדינה),

ילדים בני פחות משמונה שנים המבצעים מעשים כאלה אינם נחשבים לעבריינים כי ההנחה היא שהם אינם בשלים דיים להבין את המשמעות ואת ההשלכות של מעשיהם.

גורמים סיבתיים בעבריינות

העבריינים הם קבוצה הטרוגנית:

  • חלקם מראים עבריינות מתמשכת לאורך זמן. יש דעות שקבוצה זו הם "ממשיכים" מהתנהגות התרסה התנגדות להפרעות התנהגות וממנה לאישיות אנטי חברתית בוגרת.
  • · מרביתם עוסקים בפעילות עבריינית וחדלים מהתנהגות זו כעבור זמן: מתבגרים אלה מוגבלים לגיל ההתבגרות והתנהגותם נובעת מחיקוי חברתי.

נראה שכמה משתנים עיקריים ממלאים תפקיד בהיווצרות העבריינות:

1. פתולוגיה אישית:

א. גורמים גנטיים: יש ראיות לאפשרות שקיימת תרומה תורשתית לפליליות

ב.      נזק במוח ולקות למידה: באחוז אחד או פחות מביאה פתולוגיה במוח לירידה בפעילות של מנגנונים מעכבים ונטייה לאירועים של התנהגות אלימה. מבוגרים אלה הם לרוב היפראקטיביים, אימפולסיביים, לא יציבים מהבחינה הרגשית ואינם מסוגלים לעצור בעצמם לנוכח גירוי חזק.

ג. הפרעות נפש: אחוז קטן מכלל מעשי העבריינות קשורים במישרין להפרעות התנהגות כגון פעלתנות יתר, מעשי עבריינות הקשורים בהתנהגות פסיכוטית כרוכים לעתים קרובות בדפוס של מצוקות וסערות נפש רגשיות ממושכות המגיעות לשיאן, אחרי תסכול ארוך, בהתפרצות אלימה.

ד. תכונות אנטי חברתיות: נראה שהתכונות הטיפוסיות לבעלי אישיות אנטי חברתית משותפות לעבריינים רבים, הם אימפולסיביים, מרדניים, מרירים, נטולי רגשות או חרטה או אשמה, אינם מסוגלים לכונן ולטפח קשרים בין אישיים קרובים, ולכאורה אינם יכולים ללמוד מהנסיון.

ה. שימוש מזיק בסמים: מעשי עבריינות רבים, ובעיקר גניבה, זנות ותקיפה, קשורים במישרין לשימוש באלכוהול או בסמים.

2. דפוסים משפחתיים פתוגניים:

א.      היעדרות הורים או סכסוכים במשפחה: היעדר הרמוניה וסכסוכים בין ההורים, במקום חיי משפחה יציבים, הם כנראה משתנה סיבתי חשוב.

ב.      דחייה והטלת משמעת לקויה מצד ההורים: במקרים רבים אחד או שני ההורים דוחים את הילד, כשהאב הוא ההורה הדוחה, קשה לילד להזדהות עמו ולהשתמש בו כמודל להתפתחותו שלו.

ג.       מודלים אנטי חברתיים של הורות: גילו כמה תכונות אנטי חברתיו אצל הורים של עבריינים, בעיקר אצל האב אך לא רק.

ד.      יחסים מוגבלים של ההורים מחוץ למסגרת המשפחה: אצל אמהות מבודדות או המקיימות פעילות גומלין שלילית עם הקהילה נמצאה נטייה קטנה יותר ל"מעקב" אחר התנהגות ילדיהן בקילה או לשליטה בה לעומת הורים שקיימו יחסי ידידות מחוץ למסגרת המשפחה

3. קשרים לא רצויים עם קבוצת השווים

עבריינות נוטה להיות התנסות משותפת.

4. גורמים חברתיים תרבותיים כלכליים

תנאים חברתיים רחבים נוטים ליצור או לעודד עבריינות. גורמים הקשורים זה בזה ונראה כי יש להם חשיבות מכרעת הם ניכור ומרד, דחייה חברתית, והתמיכה הפסיכולוגית שמעניקה ההשתייכות לכנופיית עבריינים.

5. דחק מיוחד.

הפרעות חרדה של תקופה הילדות וההתבגרות

מרבים הילדים פגיעים לפחדים ולאי ודאויות כחלק מתהליך הגדילה, ומרבים הילדים נתקלים במספר רב של שלבי התפתחו נורמליים ודרישות סביבתיות נורמליות המציבים אתגר למיומנויות ההסתגלות שלהם נראה כי הפרעות חרדה שכיחות למדי בכלל האוכלוסייה.

התנהגותם של ילדים בעלי הפרעות חרדה קיצונית מאופיינת ב: רגישות יתר, פחדים לא מציאותיים, ביישנות ופחדנות, תחושות רחבות הקף של אי כשירות, הפרעות שינה ופחד מבית הספר.

ילדים שאובחנו כבעלי הפרעת חרדה מנסים בדרך כלל להתמודד עם פחדיהם על ידי פיתוח תלות מופרזת בזולתם לקבל תמיכה וסיוע.

ב 4 – DSM  יש שני סיווגי משנה: הפרעת חרדה פרידה, והפרעת חרדה כללית

הפרעת חרדת פרידה

זוהי הפרעת החרדה השכיחה ביותר בילדות.

ילדים בעלי הפרעת חרדה פרידה מאופיינים בפחדים לא מציאותיים, ברגישות יתר, במודעות עצמית גבוהה, בסיוטי לילה, ובחרדה מתמדת.

הם חסרי בטחון עצמי, חוששים ממצבים חדשים ונוטים להיות לא בשלים לגילם. ילדים כאלה מתוארים בפי הורים כביישנים, רגישיים, עצבניים, כנועים מתייאשים בקלות, מודאגים, ובוכים לעתים קרובות.

המרכיב המהותי בתמונה הקלינית של הפרעת חרדת פרידה הוא חרדה מופרזת בכל הנוגע לפרידה מדמויות התקשרות מרכזיות כגון האם, ומסביבת הבית המוכרת.

במקרים רבים אפשר לזהום גורם דחק פסיכו חברתי כגון מות אדם קרוב, או חיית מחמר אהובה.

כאשר ילדים הלוקים בהפרעת חרדת פרידה מופרדים בפועל מדמויות ההתקשרות שלהם, הם בדרך כלל שוקעים בפחדים חולניים כגון דאגה שהוריהם יחלו או ימותו, הם נצמדים בחוסר ישע למבוגרים, מתקשים לישון ונעשים תובעניים במיוחד.

הפרעת חרדת יתד

ילדים בעלי הפרעת חרדת יתר מאופיינים בדאגה מופרזת ובפחד מתמיד ועקשני. ואולם בדרך כלל פחדיהם אינם ספציפיים ואינם נובעים מאירוע מעורר דחק שהתרחש בזמן האחרון.

ילד כזה נרה בדרך כלל חרד ומודאג מאוד מאירועים שיתרחשו בעתיד. הוא טרוד בבעיות שוליות. חרדתו יכולה להתבטא גם בדרכים סומטיות (גופניות)  כגון כאבי בטן, קוצר נשימה, סחרחורות, כאבי ראש וכד'. בעיות שינהם וקושי להירדם רווחות ביותר.

ילדים הלוקים בהפרעת חרדת יתר מראים מאפיינים אישיות כגון רעיונות פרפקציוניסטיים, וספקות כפיתיים בעצמם.

גורמים סיבתיים בהפרעות חרדה

גורמים מרכזים:

  1. רגישות מבנית יוצאת דופן, קלות התניה באמצעות גירויים שליליים והצטברות והכללה של "תגובות פחד עודפות".
  2. ערעור תחושות של כשירות ובטחון עקב מחלות, תאונות, או מקרי אובדן בגיל צעיר שהיו כרוכים בכאב ובאי נוחות.
  3. השפעת "דוגמא אישית" שבה הורה חרד ומגונן מדי יוצר אצל הילד רגישות יתר לסכנות ולאיומים של העולם החיצון.
  4. כישלון של הורה אדיש או מנותק במתן הדרכה מספקת להתפתחות הילד. אף שהילד אינו בהכרח דחוי, הוא גם אינו מקבל תמיכה מספקת ברכישת כשירויות בסיסיות ובהשגת מושג עצמי חיובי.

  1. יש תפקיד שממלאים גורמים חברתיים סביבתיים בהתפתחות הפרעות חרדה למרות שהוא עדיין אינו מובל לחלוטים.

הגורמים הסיבתיים השונים האלה בקשר להפרעות חרדה בתקופת הילדות עשויים להופיע בדרגות חומרה שונות ובצירופים שונים אבל ההשקפה של כולם הוא שהפרעות האלה נובעות במהותן מלמידה לא מסתגלת.

הטיפולים ותוצאותיהם

לעתים רחוקות הפרעות החרדה של הילדות יכולות להמשך גם בתקופת ההתבגרות והבגרות המוקדמת. בתחילה הן מביאות להתנהגות לא מסתגלת נמנעת, ואחר כך לחשיבה ולהתנהגות ההולכות ונעשות ייחודיות וחריגות יותר.

בדרך כלל כאשר הילדים הלוקים בהפרעה גדלים ומקיימים פעילות גומלין נרחבת יותר בבית הספר ופעילויות בקבוצת השווים, הם נהנים לעתים קרובות מהתנסויות מתקנות כגון רכישת חברים חדשים והצלחה במטלות נתונות.

הטיפול התרופתי נעשה רווח יותר למרות שיעילותו לא ברורה.

הליכים של טיפול התנהגותי, המשמשים לעתים במערכת החינוך מסייעים לעתים רבות לילדים חרדים, הליכים אלה כוללים תרגול באסרטיביות, סיוע בהשתלטות על כשירויות בסיסיות והקהיית רגישות.

דכאון של תקופת הילדות

דפוס התנהגות זה יכול לכלול הסתגרות, בכי, הימנעות מקשר עין, תלונות גופניות, תיאבון ירוד, ניידות מוגבלת, אדישות והתנהגות  תוקפנית. לעתים אף התאבדות

הדיכאון בקשר ילדים איננו קטגוריה נפרדת אלא כלול במערכת האבחון למבוגרים.

גורמים סיבתיים בדכאון של תקופת הילדות

הגורמים הסיבתיים שתוארו בהפרעות החרדה של הילדות חלים גם על הפרעות דכאון

גורמים ביולוגים: יש קשר ברור בין דכאון אצל ההורים לבין בעיות התנהגות ובעיות מצב רוח אצל הילדים

גורמי למידה: למידה לא מסתגלת היא כנראה גורם חשוב בהפרעות דכאון של תקופת הילדות.

כיום רואים במצב רוח מדוכא גורם סיכון חשוב להתאבדות בקרב ילדים ומתבגרים

הפרעות עם תסמינים אחרים

הרטבה תפקודית:

הטלת שתן לא רצונית דרך קבע, בדרך כלל בלילה, לאחר גיל הצפוי להתאפקות (גיל 5). ב 4 – DSM  מוגדרת הרטבה תפקודית כהרטבת לילה שאינה מסיבות אורגניות. ילדים הלוקים בהפרעה תפקודית ראשונים לא הגיעו מעולם להתאפקות. ילדים הלוקים בהרטבה תפקודית משנית התאפקו במשך שנה לפחות, אך חלה אצלם נסיגה.

בגיל 5: הרטבה תפקודית נמצאת אצל בנים = 7%, אצל בנות = 3%

בגיל 18: הרטבה תפקודית נמצאת אצל בנים= 1% אצל בנות 0%

הכתמה תפקודית

מושג זה מתאר ילדים שלא למדו להפריש צואה בבית השימוש אחרי גיל ארבע

הפרעה שנמצאת הרבה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.

סהרוריות

הליכה מתוך שינה. ההפרעה מסווגת בסוג של הפרעות שינה ולא בהפרעות של תקופת הינקות, הילדות וההתבגרות.

התסמינים להפרעת הסהרוריות כוללים אירועים חוזרים ונשנים שבהם אדם עוזב את מיטתו, ומשוטט בלא שיהיה מודע להתנסות ולבא שיזכור אותה לאחר מכן.

טיקים

טיק הוא פרכוס או עווית עקשנית, המופיעה לסירוגין, ובדרך כלל מוגבלת לקבוצת שרירים מקומית.

הפרעת אוטיזם

* מושג: אוטיזם: הפרעת התפתחות רחבת הקף המתחילה בתקופת הינקות וכרוכה בטווח רחב של חריגיויות, לרבות פגמים בהפתחות הלשונית, התפיסתית, והמוטורית, בוחן מציאות לקוי והסתגרות חברתית (אי יכולת לתפקד במצבים חברתיים).

  • האוטיזם מופיע אצל בנים פי 4 יותר מאצל בנות.
  • לרוב מזהים אוטיזם לפני גיל 2.5 (30 חודש), וחשד לקיומו יכול להתעורר כבר בשבועות הראשונים לחיים.
  • משפחות עם ילד אוטיסט נתונות בסיכון של 3-5% להולדת אחאים אוטיסטים.

פגיעה מרכזית באוטיזם היא אי היכולת לתקשר עם העולם.

האוטיזם אחת מהפרעות ההתפתחות רחבות ההקף, כלומר הפרעה שפוגעת בהרבה מאוד  חלקים של האישיות ושל האדם

בין מאפייני ההפרעה ההתפתחותי רחבת הקף: אוטיזם:

  • ליקויים קשים באינטראקציות חברתיות:
  • ליקויים קשים בתקשורת
  • דפוסי התנהגות חזרתיים וסטריאוטיפיים

צריך שסימנים להפרעה יופיעו לפני גיל 3

ליקויים באינטראקציות חברתיות

  • נראים מנותקים אפילו בשלבי החיים המוקדמים: למשל הילד מנותק, לא מחזיר את החיוך להורה. לא מספק את הצרכים הנרקסיסטיים לקשר הורה ילד
  • אינם מראים צורך בחיבה ובמגע: לעתים קרובות האימהות זוכרות שכבר בגיל צעיר הילדים לא נענו לחיבוק ולמגע שלהן.
  • ליקויים בשימוש בהתנהגויות לא ורבליות (למשל ביטויי פנים, תנוחות גוף)- כמובן בהתאם לרמת ההתפתחות.
  • ליקויים בפיתוח קשריים עם בני גילם
  • מחסור בחיפוש ספונטני אחרי שיתוף פעולה בתחומי עניין, השגים או הנאות עם אנשים אחרים (

ליקויים קשים בתקשורת

  • איחור או העדר התפתחות של שפה מדוברת: היעדר דיבור או שימוש מוגבל במידה חמור בדיבור זהו מאפיין מובהק של ילדים אוטיסטים.
  • · אם יש שפה, ליקוי ברור ביכולת לזום או לשמור על שיחה עם אחרים
  • שמוש סטריאוטיפי או חוזר בשפה או שפה יחודית: הדהוד- כמעט תמיד הדיבור משמש אצלם בדרך גולמית ביותר, כמעין הדהוד
  • · ריטואלים או סדר יום נוקשה: (למשל חייב לראות תוכניות ספצפיות)
  • · התנהגויות מוטוריות ספציפיות
  • · עיסוק יתר בדפוסים סטריאוטיפיים של ענין שהנם לא נורמלים במיקוד ובאינטנסיביות: (יכולים להתמקד בדבר אחד שוב ושוב שיכול לשגע את הסובבים אותו, להתמקד בחפצים יוצאים דופן).

דפוסי התנהגות חזרתיים וסטריאוטיפים

מאפיינים נוספים של הפרעת רחבת הקף: אוטיזם:

  • רובם לוקים בפיגור שכלי (ובכל מקרה לכולם יש הפרעות בהתפתחות קוגניציות).
  • ההפרעה מופיעה מגיל צעיר מאוד
  • ישנו רכיב גנטי

איך מטפלים באוטיזם

פותחו שיטות טיפול רבות לא  כולם מדעיות

לא ברור אם הילד מרגיש מבפנים.

לא ברור איך ההפרעה  נוצרת, יש סיבות גנטיות ברורות

יש תיאוריה (שלא בטוח נכונה) שאם קרה ומנוכרת, ושההורים מופנמים ובגלל זאת הם בכלל לא מגיבים לקריאות הילד לעזרה בגיל מאוד צעיר.

צריך ליזכור שאם קרה ומנוכרת יכולה לההפך לכזאת כי היא לא מקבלת חיזוק מהילד.

(ההשפעה של הורים על ילדים וגם על ילדים על הורים).

שאלת חזרה:

איזה מההפרעות הבאות אינן מופיעות בילדות?

  1. דכאון
  2. חרדה
  3. בעיות שינה
  4. בעיות התנהגות
  5. כל הנ"ל עשויים להופיע בילדות

תשובה נכונה 5, כל אילו עשויים להופיע בילדות.

חזרה לפסיכופתולוגיה

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: