פורסם על ידי: or100 | מאי 30, 2009

שיפוט והערכה בתנאי אי וודאות – בלוק 5: תוספת למאמר עדכון 2

שיעור  למאמר "The Endowment Effect, Loss Aversion, and Status Quo Bias"

המאמר שלפנינו מהווה פרק בספר:

Thaler, R. H. (1994). The Winner's Curse: Paradoxes and Anomalies of Economic Life, pp. 63-78.

חשוב לציין כי להבדיל מיתר כותבי המאמרים בקורס אשר החלו את דרכם בתחום הפסיכולוגיה, Thaler הוא פרופסור לכלכלה . הספר מתאר מגוון של פרדוקסים ואנומליות בחיים הכלכליים והוא מומלץ למי מכם שיתעניין בהמשך הלימודים או החיים בנושאים של "פסיכולוגיה כלכלית".

* הפרק הנוכחי נכתב בשיתוף עם D. Kahneman & L. Knetsch ומציג שתי תופעות אשר יהיו חדשות עבורכם- אפקט הבעלות (Endowment Effect) והטיית הסטאטוס-קוו (Status Quo Bias). שתי התופעות מתארות את הנטייה של אנשים להערכת-יתר של חפצים או מצבים הנמצאים ברשותם, והקושי הרב המלווה בוויתור עליהם. התופעות מוסברות ומקושרות ל"תיאוריית הפרוספקט" אותה למדנו במאמר עדכון  1  ובפרט לתופעת שנאת ההפסד (Loss Aversion).

הפרק בנוי כמאמר סקירה, הוא מציג מערך מרשים של ניסויים אמפיריים שתומכים ומעמיקים את כל אחת משלושת התופעות. על-מנת להקל עליכם את קריאת הפרק  ריכזנו בסוף השיעור  מילון המכיל תרגום של מספר מושגי מפתח כלכליים ומילים קשות בהם משתמש הכותב לאורך הפרק, מילים אלו מופיעות בדף נפרד ואתם יכולים להוסיף להן הגדרות ומילים נוספות משלכם. בהמשך השיעור יש סיכום של ניסויים נבחרים מהמאמר, וכן הסבר חלקים הנראים לנו קשים לקריאה.  להזכירכם, השיעור הנוכחי  כמו שיעורים אחרים נועדו לסייע ולתת דגשים בקריאת המאמרים, הם אינם מחליפים את קריאת המאמרים לפני הבחינה!

הפרק מתחיל בדוגמא "חובב היין": למרות שמחירו של היין, שקנה בעבר, עלה פי 20  הוא ממשיך לשתות ממנו לעיתים, ומסרב  מחד למכור את הבקבוק במחיר המוצע (המחיר המוערך של הבקבוק במכירה פומבית) ומאידך, לקנות בקבוק זהה במחיר זה.

הדוגמא היומיומית הזו נוגעת בשלושת התופעות העיקריות בהן דן המאמר:

1.  Endowment Effect – אפקט המתאר עליה בערכם הסובייקטיבי של חפצים הנמצאים בבעלות הפרט והמוביל לכך כי אנשים דורשים יותר כדי לתת אובייקט שנמצא ברשותם מאשר היו מוכנים לשלם עבור אותו אובייקט (בדוגמא "חובב היין" דורש יותר מ- 200$, ולא מוכן לקנות עבור סכום זה). האפקט תורגם על ידינו בחוברת ההדרכה ל- "אפקט הבעלות" על מנת להדגיש את הערך המוסף שהפרט מקנה לחפץ כאשר הוא בבעלותו.  חשוב לציין שאחד השימושים של המילה endowment בכלכלה הוא "הקצאה". מילה זו חשובה שכן היא מדגישה שאנשים מעלים גם בערכם של חפצים שהוקצו להם בניסוי בצורה מקרית, ולא רק בערכם של חפצים שהם פעלו מרצון חפשי להשיגם.

2.  Status Quo bias – העדפה להישאר במצב העניינים הנוכחי. הטיית ה"סטאטוס קוו" מציעה כי הבסיס לשימור המצב הקיים ואי נקיטת צעדים לשינוי נובעת מהערכת יתר של ההפסד בגין שינוי המצב. (בדוגמת  "חובב היין" אפקט זה ימנע ממנו למכור את הבקבוק שברשותו, וכן לקנות בקבוק חדש).

כפי שנראה בהמשך, אפקט ה"סטאטוס קוו" פועל גם כשנכפה על הפרט לבצע שינוי. במקרה כזה, האפקט יבוא לידי ביטוי בבחירה בין השינויים המוצעים, הפרט  יבחר את השינוי המכיל מינימום  הפסדים ביחס למצב העכשווי.

3.  Loss aversion – התועלת הסובייקטיבית מהשגה או רכישה של חפץ כלשהו נמוכה מחוסר התועלת או מהכאב הנגרם מוויתור או מכירה על אותו חפץ.

על תופעת שנאת הפסד דיברנו בהרחבה במאמר עדכון 1, ראינו שתופעה זו מושרשת חזק במערך ההעדפות של הפרט. בתיאוריית הפרוספקט מבוטאת תופעה זו בפונקצית הערך, בה השיפוע של  הפונקציה בתוצאות המקוטלגות כהפסדים  תלול יותר בצורה משמעותית מהשיפוע של הפונקציה בתוצאות המקוטלגות כרווחים.

חלק 2 – אפקט הבעלות The endowment effect

הדגמה קלאסית של הניסוי  במעבדה (Knetsch & Sinden, 1984): נבדקים מקבלים כרטיס הגרלה או 2$, ואת הזכות לבצע סחר חליפין: כרטיס הגרלה תמורת 2$, או להיפך.

מה תיאוריה כלכלית קשיחה היתה מנבאת במצב זה?

אם הערך של כרטיס הוא מעל 2$ אלה שקיבלו כסף אמורים להחליף, אם הערך של כרטיס מתחת ל- 2$ אלה שקיבלו כרטיס אמורים להחליף, ואם הערך של כרטיס הוא אכן 2$ אז לא ירצו להחליף. יש לזכור שהכרטיסים חולקו מקרית, ולכן היינו מצפים שלפחות חצי מבעלי הכרטיסים או בעלי הכסף ירצו להחליף.

בפועל מעט מאוד נבדקים רצו להחליף את המתנה שקיבלו. על פי החוקרים זוהי הדגמה של  "אפקט בעלות" הנבדקים שקיבלו כרטיסים "התאהבו" בהם, והעריכו אותם יותר מהנבדקים שקיבלו כסף.

– אחת הביקורות של כלכלנים לניסויים מעין אלו היתה כי האפקט מדגים פער הקיים בהרגלי הצריכה של נבדקים בין הנכונות לשלם עבור מוצר (WTP -Willingness to pay) לבין המחיר המינימלי בו  היו מוכנים למכור את המוצר (WTA -Willingness to accept) . בכל מקרה, לפי הכלכלנים שהציעו הסבר זה, הפער נעלם בתנאי שוק המאפשרים לפרטים למידה.

Khaneman, Knetsh & Thaler (1990) ביצעו סידרה של ניסויים כדי לבחון  את ההשערה כי סימולציית  שוק המאפשרת למשתתפים למידה תעלים או תפחית  את אפקט הבעלות ((Endowment Effect.

הניסוי הראשון כלל שלושה תנאים : שוק אסימונים, שוק ספלי הקפה, ושוק העטים.

התנאי הראשון (אסימונים)  מהווה מעין תנאי ביקורת: במקום להשתמש בסחורה ממשית  אשר מעוררת  תחושת בעלות השתמשו החוקרים בשוק  של אסימונים (induced value tokens) אשר ערכם נקבע שרירותית עבור כל משתתף.

באופן כללי שיטת הניסוי בכל שלושת התנאים כוללת סבבי שוק בהם מחצית מקרית של הנבדקים  מקבלת את הסחורה (אסימונים, ספלי קפה, עטים) והם נחשבים ל"מוכרים", והמחצית השניה מקבלת כסף מזומן והם נחשבים ל"קונים". בכל סבב שוק רושמים הקונים את המחיר המקסימלי שאותו היו מוכנים לשלם עבור הסחורה ((WTP – Willingness to Pay, ולעומת זאת המוכרים רושמים את המחיר המינימלי עבורו היו מוכנים למכור את הסחורה ( WTA – Willingness to Accept). לאחר כל סבב אוספים הנסיינים את תשובות שתי הקבוצות ומכריזים  על מחיר שווי המשקל של השוק Market – Clearing Price) The), זהו המחיר שמתקבל כנקודת החיתוך של עקומת הביקוש וההיצע (ראה מיקרו כלכלה). מחיר שווי המשקל מאפשר בעצם לקונים ולמוכרים לקבל משוב לגבי הצעותיהם ולתקנם בעזרת השוק ( במילים אחרות, בעזרת מחיר שווי המשקל אמורה להתבצע הלמידה שעשויה להרוס את "אפקט הבעלות"). בנוסף,  חלק מהעסקאות שהוצעו יוצא אל הפועל על פי חוק שנקבע מראש, זאת על מנת להקנות לנבדקים תחושה של שוק אמיתי.

עקב ההקצאה המקרית לתנאי הקונים והמוכרים התיאוריה הכלכלית מנבאת כי לאחר מספר סבבים השווקים "יתנקו" כלומר ההיצע ישתווה לביקוש , וכמות העסקאות בשוק תהיה לפי המצופה מהמודל הכלכלי (במקרה זה 50% מהעסקאות האפשריות).

התוצאות שהתקבלו מצביעות על הבדל ניכר בין שוק האסימונים ושני השווקים האחרים אשר עסקו כאמור בסחורות ממשיות.  בשוק האסימונים אין הבדל בין המחיר החציוני  של הקונים והמוכרים, וכמות העסקאות הפוטנציאליות שווה לכמות העסקאות הצפויה. תוצאה זו מלמדת כי לנבדקים אין קושי בהבנת המניפולציה ובשימוש יעיל במנגנוני שוק. לעומת זאת, בשני השווקים האחרים, הן עבור ספלי הקפה והן עבור העטים, המחיר החציוני  של המוכרים, גבוה פי 2 מהמחיר החציוני שהקונים מציעים, וכמות העסקאות הפוטנציאליות בכל אחד מהשלבים היא נמוכה בהרבה מכמות העסקאות הצפויות על פי התיאוריה הכלכלית.

תוצאה זו מלמדת על החוזק של אפקט הבעלות ו"עמידותו" אל מול מנגנוני השוק, שכן לא נמצאה  כל עדות לעלייה במספר העסקאות מסבב לסבב, ולצמצום הפער בין מחירי המוכרים למחירי הקונים.

ניסוי נוסף איפשר לחוקרים לבדוק האם כמות העסקאות הנמוכה נובעת מסירוב למכירה או סירוב לקניה. בניסוי הוקצו 77 סטודנטים לשלושה תנאים . קבוצה ראשונה כונתה "המוכרים", חברי הקבוצה קיבלו ספל קפה והתבקשו לדרג מ- 0.25$ ל- 9.25$ את המחיר אותו היו מוכנים לקבל עבור מכירת הספל. קבוצה שניה, "הקונים" התבקשה לדרג על אותו סולם את המחיר שהיתה מוכנה לשלם עבור הספל, וקבוצה שלישית "הבוחרים" התבקשה להחליט עבור כל סכום האם היתה מעדיפה את הספל או את סכום הכסף.

אחד ההסברים האלטרנטיביים לאפקט הבעלות הוא העובדה שאנשים פשוט אינם אוהבים להיפרד מכסף שברשותם. התוספת של הניסוי  החדש המערב קבוצה שלישית מאפשרת לנטרל הסבר זה, שכן קבוצת הבוחרים  היא באותו מצב אובייקטיבי  כמו קבוצת המוכרים אשר צריכה לבחור בין ספל קפה לכסף, ומה שמבדיל ביני הן זה רק הבעלות על הספל  (לעומתן, קבוצת הקונים צריכה לשלם כסף שיש ברשותה וזה מערב אפקט מתחרה של פרידה מכסף שבבעלותך).

בכל מקרה התוצאות הראו כי המחיר החציוני שציינו ה"בוחרים" (3.12$) היו קרוב יותר למחיר שנקבו ה"קונים" (2.87$) מאשר למחיר שנקבו ה"מוכרים" (7.12$). תוצאה זו מציעה כי מספר העסקאות הנמוך נובע בעיקר מסירוב של המוכרים להיפרד מרכושם, ולא מסירוב של הקונים להיפרד מכספם.

חלק 3 – מפגש בין עקומות אדישות.

בפרק זה מראה החוקר את "אפקט הבעלות" בעזרת עקומות אדישות. קבוצה אחת קיבלה 5 עטים (M for P)  וקבוצה שניה קיבלה 4.5$ . לאחר מכן קיבלו הנבדקים בכל קבוצה שורה של הצעות, למשל: האם היית מוכן לתת את אחד העטים עבור: 1$, 2$ וכו'.. לכל נבדק צויר גרף אדישות כלומר חיבור הנקודות בהן היה אדיש בין סכום כסף  שיהיה ברשותו למספר עטים.

איור 6-1 בעמוד 67 מראה את עקומות האדישות הממוצעות (מעבר לנבדקים) לשתי הקבוצות. הקבוצה שקיבלה את העטים (M for P) מתחילה מ- 5  עטים ו- 0$. הקבוצה שקיבלה את הכסף

(P for M)  מתחילה מ- 4.5 $ ו- 0 עטים. כפי שניתן לראות בגרף קבוצת ה"עטים" מוכנה לוותר עליהם כולם תמורת הרבה כסף (ב- 10$ עדיין נשארים עם עט אחד ביד) לעומתם קבוצת ה"קונים" מוכנה לוותר על דולר אחד בלבד תמורת יותר מ- 10 עטים. כלומר בהתאם לניבוי של "אפקט הבעלות" העטים היו שווים הרבה יותר כסף לאלה שקיבלו בתחילה עטים. עובדה זו גורמת לחיתוך בין עקומות האדישות של שתי הקבוצות המנוגד לאחת האקסיומות הבסיסיות במיקרו-כלכלה לפיה עקומות אדישות לא יכולות לעולם להיחתך, שכן אז הן מפרות את אקסיומת הטרנזיטיביות. (ניתן להראות זאת על גבי הגרף).

מה יצר את אפקט הבעלות? האם נבדקים שקיבלו מתנה אוטומטית מעלים את הערך שלה?

בניסוי שערכו כהנמן ולוונסטיין (1991) הם חילקו לחלק מהנבדקים עטים ולאחר מכן התבקשו להעריך את הערך של 6 מתנות פוטנציאליות שישמשו בניסויים הבאים. לאחר מכן התבקשו לבחור בין עט לחבילות שוקולד. התוצאות הראו כי התקבל "אפקט בעלות" בבחירה אך לא כאשר הנבדקים היו צריכים להעריך את המתנות הנוספות. לדעת החוקרים ניסוי זה מציע כי האפקט העיקרי של בעלות אינו נובע מהרצון להאדיר את הדברים שברשותי, אלא מהכאב לאבד אותם – כלומר, שוב אנחנו רואים כי כל ההסברים מובילים לשנאת הפסד.


חלק 4 –  הטיית הסטאטוס קוו

אחת ההשלכות של שנאת הפסד היא כי לאינדיבידואלים יש נטייה חזקה להישאר במקום מפני שהחסרונות כתוצאה משינוי "מאירים" חזק יותר מאשר היתרונות בשינוי.

אם נחשוב למשל על עבודה נוכחית מול הצעות עבודה הקימות בשוק, הטענה של אפקט הסטאטוס קוו שאנשים רואים באור חזק מדי את מה שיפסידו אם יעזבו את העבודה לעומת מה שהם אמורים להרוויח.

Samuelson & Zeckhauser  (1988) ביצעו ניסוי בו בישרו לנבדקים  כי ירשו במפתיע סכום כסף נכבד מדוד עשיר ועליהם לבחור בין מספר אפיקי השקעה פוטנציאליים, לעומתם הנבדקים בקבוצה אחרת קיבלו את אותו המידע, אלא שהסכום בירושה היה מושקע באחד מאפיקי ההשקעה שקיבלה קבוצה 1 והיה ניתן להעבירו לאפיקים אחרים ללא תשלום עמלה.

לאחר מספר רב של ורסיות נמצא כי כל אפיק ש"הוכנס לסטאטוס קוו" כלומר שניתן לנבדק כי הדוד היה מושקע בו זכה לפופולאריות ושכיחות הבחירה או ההשארות בו היתה גדולה במובהק משכיחות הבחירה בו כאשר היה אחד מחמשת אפיקי ההשקעה הפוטנציאלים. בנוסף, ככל שהיו יותר אופציות לבחירה היתרון של סטאטוס קוו גדל, כלומר יותר אנשים נשארו בו.

סטאטוס קוו יבוא לידי ביטוי גם בתנאי שדה, למשל בואו נבצע את הניסוי הבא:

נציע שני סוגי ביטוחים, ביטוח זול שמגביל את אופציית התביעה וביטוח יקר שאינו מגביל את גובה התביעה. עתה, לקבוצת נבדקים אחת נציע את הביטוח היקר כברירת מחדל עם אפשרות לפיצוי עבור מעבר לזול, ולקבוצה שניה נציע את הביטוח הזול כברירת מחדל עם אפשרות לתשלום תוספת עבור היקר. היכן לדעתכם יקנו יותר את הביטוח היקר?

לאחר שעניתם את התשובה הברורה, נסו לחשוב על סיטואציות בחיי היומיום שבהם משתמשים במניפולציית הסטאטוס קוו כדי לגזול מצרכנים כסף. (במכירת מכוניות – האם תוספת מסוימת (חלונות חשמל) מוצגת כחלק מהמחיר ואפשר לקבל פיצוי כדי להוריד אנשים לא יורידו, אם מוגדר כתוספת חלק מהאנשים לא יקנו).

חלק 5 – שנאת הפסד

A’

A

D                              C

D’

איור 6-3 : מודל נקודות ההתייחסות לבחירה בין A ו-D

מהרעיון של "שנאת הפסד"  נגזרות  שתי מסקנות מרכזיות-

א. תועלת נמדדת ביחידות שינוי  ביחס לנקודת התייחסות בה מחזיק פרט ברגע מסוים.

ב. שינויים הנתפסים כהפסדים וגורמים להרעה במצב הנוכחי  "מאירים" חזק יותר משינויים

הנתפסים כרווחים וגורמים לשיפור במצב הנוכחי.

  • שתי התכונות האלה באות לידי ביטוי  בפונקצית הערך של תיאוריית הפרוספקט שבה תוצאות מקוטלגות כרווחים או הפסדים ביחס לנקודת התייחסות מסוימת, והשיפוע של ההפסדים הוא תלול יותר מהשיפוע של הרווחים.
  • מודל נוסף המבטא את שתי התכונות הוא "מודל נקודת ההתייחסות" המופיע באיור 6-3.

אם נניח כי ציר ה-X מייצג כסף וציר ה-Y מייצג ספלי קפה ניתן לראות באיור את הביטוי של "אפקט הבעלות" ו"אפקט הסטאטוס קוו".

בניסוי ספלי הקפה למשל קבוצת המוכרים מיוצגת על ידי נקודה A (יש ספלי קפה ואין כסף) קבוצת הקונים על ידי נקודה D (יש כסף ואין ספלי קפה) וקבוצת הבוחרים על ידי נקודה C (ניטרלי – אין כסף ואין ספל קפה). "אפקט הבעלות" מתבטא על ידי השוואה בין נקודת התייחסות A לנקודות התייחסות C ו-D. התזוזה מ-A ל-D  גוררת הפסד בציר ה-Y שמואר חזק יותר מהרווח האפשרי בציר ה-X. לכן מי שהוכנס לנקודה A יעדיף כמובן להישאר שם, וכך גם מי שהוכנס לנקודה D. מנקודה C המעבר לשתי הנקודות A ו- D מערב שיקולי רווח בלבד.

נראה כי סטאטוס קוו ושנאת הפסד פועלים גם כאשר מתחייב שינוי. טברסקי וכהנמן (1991) ביצעו את הניסוי הבא:

דמיין  כי סיימת זה עתה את שלב ההתמחות במקום עבודה מסוים ועליך לבחור בין 2 אפשרויות עבודה. 2 האפשרויות דומות בכל המרכיבים למקום העבודה שסיימת אך שונות בכמות הקשר החברתי ובזמן ההגעה לעבודה. להשוואת שתי העבודות עם העבודה הנוכחית מוצגת הטבלה הבאה:

עבודה

קשר חברתי

זמן הגעה

עבודה נוכחית ('A)

עבודה בבידוד לזמנים ארוכים

10 דקות

עבודה A

קשר מוגבל עם אחרים

20 דקות

עבודה D

קשר חברתי סביר

60 דקות

אם נתרגם את הטבלה לגרף "נקודת ההתייחסות" באיור 6-3, נבחין כי ציר ה-Y מייצג 1: זמן הגעה, כלומר ככל שזמן ההגעה נמוך יותר הערך על ציר ה-Y גבוה יותר. ציר ה- X מייצג את רמת החברתיות שככל שהיא גדלה הערך גדל. עבודה A מתאימה לנקודה A גבוהה יחסית ב- Y ונמוכה ב-X, ועבודה D מתאימה לנקודה D גבוהה ב- X ונמוכה ב- Y.

למעשה הנבדקים בקבוצה אחת הוכנסו לנקודת ההתייחסות 'A , שכן נאמר להם שהעבודה הנוכחית מאוד גבוהה ב-Y  ומאוד נמוכה ב- X. נבדקים בוורסיה מקבילה הוכנסו לנקודת ההתייחסות 'D כאשר נאמר להם כי בעבודתם הנוכחית יש יחסים חברתיים נחמדים, אך הנסיעה אורכת 80 דקות (גבוה מאוד ב-X ונמוך מאוד ב- (Y.

התוצאות היו כמשוער, עקב העובדה כי פער בין הפסדים  שוקל יותר מפער בין רווחים  נבדקים משתי הקבוצות בחרו להקטין את ההפסד ולאו דווקא להגדיל את הרווח:  מנקודת התייחסות 'A

בחרו רוב הנבדקים לעבור ל-A, ומנקודת התייחסות 'D בחרו הרוב לעבור ל- D.

ניתן ללמוד מהתוצאות כי נקודת ההתייחסות אליה הוקצו הנבדקים היא קריטית בניבוי הבחירה שלהם, נבדקים יותר רגישים למימדים שהם מפסידים ביחס לנקודת ההתייחסות שלהם ולכן  בוחרים  באלטרנטיבה  הכוללת הפסד מינימלי ולאו דווקא באלטרנטיבה בעלת התוחלת הגבוהה ביותר.

שימו לב לעובדה כי ניסויים מעין אלו מתבצעים במעבדה, מדוע עובדה זו קריטית?

אם היינו מקבלים את אותה תוצאה בתנאי שדה תמיד ניתן היה לטעון שנבדקים נמשכו מראש לנקודת התייחסות שהיא חשובה להם, למשל ב"ניסוי בחירת העבודה" אנשים שאינם חברותיים וחשוב להם מאוד לנסוע מעט זמן בחרו  מראש  מקום שקל להגיע אליו ואינו חברתי. גם כשיתבקשו להחליף ניתן להניח כי יתבססו על אותם שיקולים.

אך העובדה כי במעבדה חולקו הנבדקים אקראית מציעה כי שנאת ההפסד פועלת ללא תלות בטעמים האישיים של אדם זה או אחר. המשמעות של רעיון "נקודת ההתייחסות" היא שלכל צעד בחירה בחיינו למשל בעבודה, בלימודים, בבן הזוג וכדו' יש השפעה מכרעת על בחירת הצעדים הבאים, גם אם בחרנו משהו זמני או אפילו מקרי הוא יהווה נקודת התייחסות לבחירה הבאה. תחשבו על זה!

(נקודה למחשבה – ההתמקדות אך ורק בשנאת הפסד אינה מסבירה כל תופעה. לפי הטענה הזו וכן תיאוריה  נוספת שלמדנו "תיאוריית החרטה" אנשים יבצעו שינוי רק כאשר יש פער משמעותי לטובת הרווחים המחפה על הערכת היתר של ההפסד. אך לעיתים, יש לאנשים גם דחף לא מובן לשינוי והחלפה, הלא כן? ראו למשל את השלטון בישראל שמתחלף כל הזמן, או אנשים שמחליפים הרבה בני-זוג).

מילון – מילים ומונחים  בפרק

Auction- מכירה פומבית.

Amendments  – תיקונים.

Bribe – שוחד.

Commission – עמלה.

Discount – הנחה.

Endowment Effect – אפקט הבעלות.

Environmental Amenity – רווחה סביבתית.

Insecticide – מדביר חרקים.

Market – Clearing Price  – מחיר שיווי המשקל בשוק (המחיר המתקבל בנקודת החיתוך בין עקומת הביקוש וההיצע).

Omission – השמטה, הזנחה.

Redemption Value – ערך הפדיון.

Redeemable – בר פדייה.

Reluctance  – סירוב.

Surcharge – תשלום יתר.

Status -Quo Biasהעדפה של מצב העניינים העכשווי.

Transaction Cost – מחיר העסקה.

Judgments of Fairness – שיפוטי הוגנות.

WTA -Willingness to Accept – הנכונות לקבל (הסכום המינימלי שהמוכר מוכן למכור).

WTP -Willingness to Pay – הנכונות לשלם (הסכום המקסימלי שהקונה מוכן לשלם).

חזרה לשיפוט והערכה בתנאי אי וודאות

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: