פורסם על ידי: or100 | מאי 28, 2009

שיפוט והערכה בתנאי אי וודאות – בלוק 4: מאמר 11 שהוסבר בכיתה

שיעור מס' 8: אסטרטגיות אישוש ודיאגנוסטיות באיסוף אינפורמציה. מאמר 10

פתיחה: עד היום עסקנו במאמרים שונים בעיקר בדרך בה אנשים שופטים ומעריכים הסתברות מנתונים קיימים. למשל בשאלות המערבות שיעור בסיס הצגנו לנבדקים שעור בסיס ומידע חדש וביקשנו מהם לשפוט הסתברות לאור נתונים אלו או בנושא תפיסת המתאם הצגנו לנבדקים שכיחויות משותפות לשני משתנים שהסתכמו בטבלאות 2X2 וביקשנו מהם לבצע שיפוט לגבי עצמתו וכיוונו של המתאם בין שני המשתנים.

מאמר 10 של טרופה ובסוק בא מנקודת מבט שונה מזו שנתקלנו בה במאמרים עד עכשיו. בניגוד למחקרים הקודמים שבדקו איך נבדקים מסיקים מתוך הנתונים, טרופה בודק איך הנבדקים אוספים מידע. כלומר הוא דן בשלב ראשוני יותר ועוסק בשאלה "כיצד אנשים בוחרים לאסוף את האינפורמציה ההכרחית לשיפוט" או במילים אחרות איזה שאלות יעדיפו אנשים לשאול כדי לבדוק השערה כלשהי. הנחת הבסיס של המאמר טוענת כי  אם נוכל לדעת איך הנבדקים אוספים את המידע נוכל לדעת מה חשוב להם יותר מאוחר בתהליך ההסקה.

חשוב לציין כי המטרה של שני סוגי המחקרים הינה משותפת, שניהם מתעניינים בדרך ובחשיבות שבוחרים אנשים להקנות לאינפורמציות שונות במהלך תהליך השיפוט, אך המאמר הנוכחי מציע שלב התערבות ובדיקה מוקדמים יותר, במקום להגיש לנבדק מקורות אינפומציה שונים ולנתח את דרך השימוש בהם, מציע המאמר לתת לנבדק לבחור את דרך איסוף המידע, תוך הנחה שהעדפותיו של הנבדק יעידו לאיזה סוג של אינפורמציה מקנה הנבדק חשיבות בתהליך ההיסק.

הסקת מסקנות   ® תהליך עיבוד מידע      ®איסוף אינפורמציה

שקלי וטאקר                                                     טרופה

* לפני שנסקור את המאמר חשוב לרענן את מושג הדיאגנוסטיות על פי מה שלמדנו עד כה.

המושג דיאגנוסטיות נגזר עד עתה מיחס הדיאגנוסטיות במשפט בייס, הראינו כי פריט מידע D הוא דיאגנוסטי במידה והוא מבחין היטב בין ההשערה H לבין האלטרנטיבה `H.     `

כלומר הנתון D הוא דיאגנוסטי יותר ככל שההסתברות שלו תחת ההשערה שונה (קטנה או גדולה) מההסתברות שלו תחת האלטרנטיבה.

דוגמאות:

א. טבלה של נתון דיאגנוסטי:

H

חולה

`H       בריא
D תשובה חיובית 95 1
`D תשובה שלילית 5 99

ב. טבלה של נתון לא דיאגנוסטי:

H חולה `H בריא
D תשובה חיובית 30 75
`D תשובה שלילית 10 25

ככל שיחס הדיאגנוסטיות גדול  מ–1 אזי הוא יותר מבחין. גם יחס שקטן מ- 1 הוא מבחין גם אך הכיוון שלו הוא בניגוד להשערה. כלומר אם במקרה שההשערה היא מכשיר שעונה חיובי אזי האדם חולה יתקבל יחס שלילי אזי כאשר המכשיר נותן תשובה חיובית האדם בריא. כאשר היחס שווה ל-1 המכשיר אינו מבחין כלל בין ההשערה לאלטרנטיבה. לדוגמא מבחני ניבוי לקורס קצינים, מבחן שאינו דיאגנוסטי הוא מבחן שהצלחה או כישלון בו אינם משנים את הסתברות ההצלחה בקורס, במילים אחרות מבחן כזה הוא חסר יכולת ניבוי לקורס, הוא אינו מוסיף לנו הצלחה בניבוי ולכן חסר תוקף ניבוי = חסר דיאגנוסטיות.

שימו לב, גם במאמר מדובר על אותו יחס דיאגנוסטיות אך הסימנים שונים.

H היא ההשערה (תכונה מסוימת), והאלטרנטיבה היא A בניגוד ל `H שאנחנו מכירים. בנוסף F מייצגת קיומו של אפיון מסוים (אנחנו הכרנו אותו כ D) תחת ההשערה ו-F מייצג אי קיומו של אותו אפיון.

יחס הדיאגנסטיות אם כן יכול להיות מורכב מאחד משני הביטויים-

יחס הדיאגנוסטיות לקיום האפיון תחת התכונה: יחס דיאגנוסטיות של F :

LRF  = PF/H:PF/A

ויחס הדיאגנוסטיות לאי קיום האפיון תחת התכונה: יחס הדיאגנוסטיות של `F :

LR`F  = P`F/H:P`F/A

הערה  חשובה: כדי למנוע חוסר כיוון לדיאגנוסטיות כיוון שגם מעל 1 וגם מתחת מעיד על עלייה במידת האבחנה, קבעו המאמר שההסתברות הגבוה מבין השתיים תהיה תמיד במונה.

עובדה זו מאפשרת לקבוע כי יחס הדיאגנוסטיות הנמוך ביותר הוא 1 והוא מעיד על העדר דיאגנוסטיות וככל שיחס הדיאגנוסטיות מתרחק מ1- גדול ממנו אז כושר האבחנה עולה.

שאלת המחקר: האם בסיטואציות של חיפוש אינפורמציה יעדיף בודק ההשערה להשתמש בשאלות שהתשובה כן עבורן תהיה מאוד סבירה תחת ההשערה הנבחנת (האסטרטגיה המאשרת), או שבודקי ההשערות יעדיפו להשתמש בשאלות שיבחינו בין אדם שמחזיק בתכונה לבין אדם שאינו מחזיק בה (האסטרטגיה הדיאגנוסטית)?

שיטת המחקר:

המחקר עוסק בסיטואציות בהן אדם פוגש אדם שאינו מכיר ומנסה לבדוק השערה אודות תכונה מסוימת אצל האדם השני. לדוגמא: ראיון קבלה בו המראיין מנסה לאבחן האם המרואיין הוא טיפוס שמרני או מהפכן, אמין או לא אמין.

השאלה אם כן באיזה סוג של שאלות יבחר המראיין:

1. אסטרטגיה מאשרת – בחירת שאלות שהתשובה כן להן תחת התכונה הנבחנת היא בהסתברות גבוהה. לדוגמא: כדי לבחון את ההשערה שהמרואיין אמין ניתן לשאול אותו: האם תדווח להנהלה במידה ויתגלה לך שעמית שלך לעבודה מרמה באופן קבוע לגבי שעות הנוכחות שלו?

שאלה: איזה סוג של חשיבה דרושה לסוג כזה של שאלות?

תשובה : חשיבה מאששת, cell A Strategy זוהי חשיבה הלוקחת בחשבון את ההסתברות תחת ההשערה בלבד ואינה מתחשבת בהסתברות תחת האלטרנטיבה.

חשוב להבין שהאישור תלוי בהשערה הנבחנת כלומר בהשערה שמציגים לכם שכן ייתכן ויציגו את ההשערה ב 2 דרכים. לדוגמא באותם הנתונים פעם ההשערה יכולה היות האדם הוא אינטואיטיבי והאלטרנטיבה היא אנליטי ובצורה אחרת ההשערה היא שהאדם הוא אנליטי והאלטרנטיבה היא שהאדם הוא אינטואיטיבי. במקרה זה שאלה שהיא מאשרת תהיה שונה בשני המקרים שכן היא צריכה לאשר את ההשערה .

2. אסטרטגיה דיאגנוסטית אוסף המידע יבחר שאלות הנוגעות למאפיינים שהם דיאגנוסטיים מבחינים בהתחשב בהשערה ובאלטרנטיבה. כלומר, שאלות שהתשובות להן יבחינו בין אדם שמחזיק בתכונה לבין אדם שאינו מחזיק בתכונה. שאלות אלו יועדפו בלי קשר לכך שהמאפיינים סבירים תחת ההשערה או לא סבירים.

עד כה כאשר דנו במושג דיאגנוסטיות דנו בדיאגנוסטיות של נתון, עד כמה נתון מבחין בין ההשערה לבין האלטרנטיבה, למשל בשאלת המוניות, העד מזהה את המונית ככחולה ואנו בודקים עד כמה זיהוי כחול מבחין בין ההשערה שהמונית כחולה להשערה שהמונית ירוקה.

שאלה: מהו אם כן השוני בבואנו לדון על אסטרטגיה דיאגנוסטית בחירת שאלה, מדוע ללא ניתן להשתמש ביחס הדיאגנוסטיות כפשוטו?

תשובה : בשלב חיפוש האינפורמציה ובחירת השאלה, איננו יודעים עדיין איזה נתון נקבל, כלומר למשל בשאלת המוניות איננו יודעים עדיין האם העד יענה כחול או ירוק, ולעניננו איננו יודעים האם העד יענה בכן (תשובה חיובית) או בלא ( ת שובה שלילית).

מכיוון שיש שני נתונים אפשריים, מציעים טרופה ובסוק יחס דיאגנוסטיות הלוקח בחשבון את הדיאגנוסטיות של התשובה כן ואת הדיאגנוסטיות של התשובה לא, המשקל של כל דיאגנוסטיות יקבע אמפירית על ידי אחוז העונים את התשובה, זהו מעין ממוצע משוקלל של שני יחסי הדיאגנוסטיות לכחול וירוק או לכן ולא. לכן בכדי לדעת אם שאלה היא דיאגנוסטית יש לחשב את זה כך:

D = PF*LRF + P`F*LR`F

ייתכן שהשאלה היא דיאגנוסטית לתשובה "לא" אך אינה דיאגנוסטית לתשובה "כן". לדוגמא:

האם אתה בעד תהליך השלוםמ באופן כללי? מי שיענה "לא" ברור שהוא ימני לכן זה דיאגנוסטי אך מי שיענה "כן" ייתכן שהוא ימני וייתכן שהוא שמאלני , לכן זה לא דיאגנוסטי.


מאמר 10 – דף עבודה – ניתוח דיאגנוסטיות ואשור של שאלה

נתונות ההשערה והאלטרנטיבה:

H – אנליטי.

A – אינטואטיבי.

וכן נתון כי: PH = PA = 0.5

לפניכם קיצור של ארבע שאלות:

1. האם סיימת בי"ס תיכון ואתה זכאי לתעודת בגרות?

2. האם אתה מרבה לקרוא ספרות?

3. האם אתה נהנה לפתור בעיות חשיבה במתמטיקה?

4. האם אתה נוהג להכין את שיעורי הבית בעזרת המחשב האישי?

* מלאו את הנתונים החסרים בטבלה בעזרת הנוסחאות המצורפות:

PF P`F P(F/H) P(`F/H) P(F/A) P(`F/A) LRF LR`F D אשור דיא'
1 0.9 0.9 0.9
2 0.35 0.35 0.65
3 0.65 0.1 0.4
4 0.25 0.6 0.9
נוסחאות חשובות:

PF = 1-P`F

PF = PF/A*PA + PF/H*PH

LRF  = PF/H:PF/A   הערך הגדול מבין השניים יהיה במונה

LR`F  = P`F/H:P`F/A   הערך הגדול מבין השניים יהיה במונה

D = PF*LRF + P`F*LR`F

ניסוי 1

המטלה של הנבדקים היתה לבחור שאלות לגבי מאפיינים/תכונות של כתב יד בכדי לבחון את ההשערה שלאדם יש תכונה מסויימת. חצי מהנבדקים החנו את ההשערה שהאדם הוא בעיקרו אינטואיטיבי והחצי השני בדרו את ההשערה שהאדם הוא בעיקרו אנליטי. היו 8 מאפיינים של כתב יד – 4 רמות של דרגות אישוש הוצלבו עם 2 רמות של דיאגנוסטיות שנתנו כתוצאה 8 מאפיינים.

שאלת השיעור לגבי דף העבודה:

בתור חוקרים לעתיד,  אם נרצה לבצע ניסוי שמכריע בין שתי האסטרטגיות, איזה שאלות מהדף כדאי לנו לבחור?

תשובה : כדי להכריע ההשוואה הקריטית צריכה להיות בין שאלות שגבוהות במשתנה אחד ונמוכות בשני, כלומר בין שאלות שהן גבוהות במידת האישור אך נמוכות במידת הדיאגנוסטיות, לבין שאלות שהן נמוכות במידת האישור וגבוהות במידת הדיאגנוסטיות. (שאלות 1 ו4- בטבלה הפתורה).

לחלק טבלה עמוד 261.

להסביר נסוי מס' 1 בעזרת טבלה עמוד 261 וגרף (לצלם ולחלק). חשוב שיבינו את טכניקת המחקר, וכיצד באות לידי ביטוי הנקודות הקריטיות בגרף. הנקודות הקריטיות הן A בקו העליון משמאל דיאגנוסטיות גבוהה ואישור נמוך, וB בקו התחתון מימין אישור גבוהה ודיאגנוסטיות נמוכה. חשוב שידעו לקרוא את הגרף ולהבין את האפקט העיקרי הברור של הדיאגנוסטיות, לעומת העליה המתונה בעקבות אישור.

לגבי ניסוי מס' 2

בא לענות על הסבר אפשרי לתוצאות שכן פריטי השאלות היו שונים לא רק במידת

הדיאגנוסטיות והאישור, אלא גם באחוז המשיבים "כן"  הכללי, כלומר  Pf.

בניסוי 2 מחזיקים את Pf   קבוע על ידי בחירת זוגות שתמיד יתנו Pf  השווה ל0.5.

להראות בעזרת פיתוח הנוסחא והצבה שזה לא מתקיים בניסוי 1 וכן מתקיים בניסוי 2.

לחלק את הגרף של ניסוי 2 ולהסבירו. להדגיש כי קריאת גרפים חשובה למבחן, שכן היא מפתחת כשרים מעבר למאמרים ואנו אוהבים לתת גרפים שהופיעו או לא הופיעו במאמר ולשאול שאלות על הפירוש שלהם.

תוצאות מסכמות של הניסויים:

נבדקים העדיפו מאפיינים דיאגנוסטיים ברמה גבוהה על מאפיינים דיאגנוסטיים דיאגנוסטיים ברמה נמוכה. השפעה זו או ממצא זה לא היה תלוי בסוג ההשערה הנבחנת (אינטואיטיבי או אנליטי).

אחוז גבוה של נבדקים 80% בחר שאלה שהאישור שלה נמוך והדיאגנוסטיות שלה גבוהה.

אחוז נמוך של יותר של נבדקים 30% בחר שאלה שהאישור שלה גבוה אבל הדיאגנוסטיות שלה נמוכה.

ישנה נטייה לבחור ולהתייחס לשאלות מאשרות אבל השפעה זו מאוד קטנה יחסית להשפעה שיש לשאלה דיאגנוסטית על נבדקים. כלומר, שאלה שהיא גם מאשרת וגם דיאגנוסטית בטוח תיבחר, שאלה שהיא רק דיאגנוסטית גם תיבחר ושאלה שהיא רק מאשרת לא תיבחר.

הגורם העיקרי והכמעט בלעדי בהעדפות שבאיסוף הנתונים היה הערך הדיאגנוסטי הנתפס וזה מה שחשוב לזכור! ההעדפות למאפיינים או שאלות מאשרות אינן מפחיתות את הכוח הדיאגנוסטי.

הערות סיכום – מחשבה:

התוצאות של המאמר הן אופטימיות ועומדות בניגוד להשערה וממצאים קודמים לגבי

הדומיננטיות של הטיית האישוש בחשיבה האנושית. ניתן לראות כי בניסוי זה אנשים

בהחלט מבינים את חשיבות האלטרנטיבה ומעדיפים שאלות דיאגנוסטיות גם במחיר של

וויתור על מידת האישור שלהן.

הסתייגות יכולה להיות, כי הנבדקים קיבלו שאלות ונתונים מוכנים, ועדיין עומדת באוויר

השאלה האם בסיטואציות לוחצות שיש זמן קצוב לראיון אכן אנשים מייצרים שאלות

דיאגנוסטיות, והאם היכולת שלהם להעדיף דיאגנוסטיות מעידה בהכרח כי זוהי דרך

החשיבה הדומיננטית באיסוף מידע?

שימו לב, הרעיון כי אדם הוא דיאגנוסטיקן אינטואטיבי יכול להסביר הרבה מאוד תופעות ולהכניס הרבה מאוד אופטימיות ושכלול למערכת החשיבה, זוהי הסיבה שאיננו זוכרים אנשים לפי העובדה שיש להם שתי עיניים למרות שההסתברות לכך גבוהה מאוד, אנחנו – המוח שלנו מעדיפים לזכור את הפריטים הדיאגנוסטים של אותם אנשים (אף ארוך, תכונה חזקה או חלשה). רעיון זה יכול גם להאיר מחדש מושג כמו היוריסטיקת היציגות, הוכח בניסוי  כי אנשים העדיפו תכונה דיאגנוסטית לייצוג כלב (הרחת חומרי נפץ) למרות שרק אחוז נמוך מהכלבים מחזיק בתכונה, על תכונות מאשרות כמו אוהב בשר. אם היורסטיקת היציגות מכילה בתוכה דיאגנוסטיות כלומר התכונות הנבחרות כמייצגות הן בהכרח דיאגנוסטיות (עורך דין מפולפל ולא עורך דין חכם) אז זהו מנגנון הרבה יותר מתוחכם ממה שטענו כהנמן וטברסקי.

אנו רואים כאן סתירה בין מאמרים, צריך לחיות עם הסתירה הזו, ולייצר עוד מחקרים שיכריעו, מה שברור הוא שההתנהגות והחשיבה האנושית הן מרובות פנים, וגם אם לאנשים יש יכולת לבצע שיפוטים נורמטיביים ברור כי במצבי חיים מסוימים הם נסוגים ומבצעים הטיות.

חזרה לשיפוט והערכה בתנאי אי וודאות

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: