פורסם על ידי: or100 | מאי 28, 2009

חזרה לעבודה סמינריונית בקורס שיפוט והערכה בתנאי אי וודאות: מתי שמים את כל הביצים בסל אחד? ב. הניסויים האמפיריים (1) ניסוי 1

ניסוי 1: השפעת המסגור על הנטיה לגוון

מטרתו של ניסוי זה היא לבחון האם צורת המסגור (כרווח או כהפסד) תשפיע על הנטיה לגוון, כלומר: האם תופעת הגיוון שהתגלתה במסגור של רווח תשתנה במסגור של הפסד.

סקירת הליך המחקר

בפני המשתתפים הוצגו תשעה הימורים שונים בעלי הסתברות-זכיה שווה. הניסויים הורכבו משלושה סוגי הימורים שונים. בכל סוג הימורים הופיעו שלושה הימורים המובחנים ביניהם בצורה. המשתתפים התבקשו להרכיב בעצמם מכלול שכולל שלושה הימורים ולשחק אותו. מחצית הנבדקים הוקצו לתנאי רווח שבו יכלו להרוויח כרטיסים להגרלה כספית, ומחצית המשתתפים הוקצו לתנאי הפסד בו יכלו להפסיד כרטיסים שהיו בידם לאותה הגרלה.

השיטה

משתתפים

72 סטודנטים הלומדים באוניברסיטה הפתוחה, 48 נשים, 24 גברים. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 26.6 (5.37SD=). המשתתפים לקחו חלק בניסוי במסגרת קורס חובת השתתפות במחקר לתלמידי פסיכולוגיה.

כלים ומכשירים

  • שולחן אשר כלל אפשרות לתשעה הימורים שונים: שלוש קוביות שונות זו מזו בגודל ובצורה. שלושה כרטיסי גירוד שונים כשבכל אחד מהם ששה תאי גירוד עם שש תוצאות שונות. שלוש חפיסות קלפים שונות שכל אחת מהן כוללת שישה קלפים.
  • לצורך מחקר זה ניבנו שני שאלונים, המצורפים בנספח 1.
  • סכומי הגרלה בסך 700 ₪.

הליך

הניסוי נערך פנים אל פנים, כך שכל אחד מהמשתתפים ישב בנפרד מול הנסיין.

הנסיין הציג למשתתפים על גבי שולחן את תשעת ההימורים שונים: שלוש קוביות שונות זו מזו, שלושה כרטיסי גירוד שונים ושלוש חפיסות קלפים. בכל הימור הוגדרה תוצאת המטרה, שההסתברות לקבל אותה עמדה תמיד על 1:6.

המשתתפים הוקצו אקראית לאחד משני התנאים: רווח או הפסד.

בתנאי הרווח

הנסיין הציג את כל אחד מההימורים בנפרד, בסדר-הצגה אקראי. כל אחד מהמשתתפים התבקש להרכיב מכלול הכולל שלושה הימורים לפי בחירתו (כאשר הייתה לו אפשרות לחזור על הימור מסוים שלוש פעמים, לחזור פעמיים על הימור מסוים ולשחק הימור נוסף, או לבחור שלושה הימורים שונים ולשחק בהם). הנסיין הבהיר מהי תוצאת המטרה הרצויה (עבור הקוביות התוצאה עם הספרה 6, עבור כרטיסי-הגירוד חשיפת סמל זוכה, עבור הקלפים הפיכת קלף "אס").

הנסיין הבטיח למשתתפים, כי הצלחה בקבלת תוצאת המטרה בכל אחד מההימורים תזכה את המשתתף בכרטיס להגרלה כספית שתיערך בסוף הניסוי. הוסבר למשתתפים שבסיום כלל הניסויים[1] יאספו כל כרטיסי ההגרלה וישלפו מקרית שלושה כרטיסים זוכים (400 ₪ לפרס הראשון, 200 ₪ לפרס השני, 100 ₪ לפרס השלישי) ולפיכך כל זכיה בכרטיס הגרלה מגדילה את הסיכוי בזכייה באחד הפרסים. לאחר הסברים אלה כל אחד מהמשתתפים הרכיב את המכלול הכולל את שלושת ההימורים לפי בחירתו.

בתנאי ההפסד

בתחילה קיבל כל משתתף שלושה כרטיסים להגרלה הכספית שתוארה לעיל. הנסיין הציג לכל משתתף את כל אחד מההימורים בנפרד בסדר הצגה אקראי. הפעם הוסבר למשתתפים שמטרתם היא לברוח מתוצאת המטרה, ולכן בכל פעם שתתקבל תוצאת המטרה באחד ההימורים הנבחרים, המשתתף יקנס ויחזיר את אחד מכרטיסי ההגרלה שבידו (כך שבסיום הניסוי עשויים להישאר בידיו שלושה כרטיסים, שניים או אחד או שלא יישאר בידיו שום כרטיס). גם בתנאי זה הוסבר למשתתפים באופן זהה שבסיום כל הניסויים יאספו כל כרטיסי ההגרלה וישלפו אקראית שלושה כרטיסים זוכים (400 ₪ פרס ראשון, 200 ₪ פרס שני, 100 ₪ פרס שלישי). אולם בתנאי זה הובהר למשתתפים שכל  הפסד של כרטיס הגרלה יפחית את ההסתברות של המשתתף לזכות באחד הפרסים הכספיים. לאחר הסברים אלה כל אחד מהמשתתפים הרכיב את המכלול הכולל את שלושת ההימורים לפי בחירתו.

לאחר שהתקבלו תוצאות שלושת ההימורים, חולקו כרטיסי הגרלה לזוכים בתנאי הרווח ונלקחו כרטיסי הגרלה למפסידים בתנאי הפסד.  בסיום הניסוי שיחזרו המשתתפים את הבחירות שלהם על גבי שאלון וענו על שאלה נלווית נוספת (לפירוט ראה אצל אייל, 2006). לבסוף, החוקרים הודו למשתתפים על השתתפותם וניהלו עימם שיחת הבהרה. זמן מהלך הניסוי לכל נבדק היה כ-5 דקות לערך לכל נבדק. (השאלונים של שני התנאים נמצאים בנספח 1).

חישוב המשתנה התלוי

המשתנה התלוי הינו "המגוון הנתפס". זהו מדד תיאורי של מידת הפיזור בין המקורות שיוצרים את ההימור. המשתנה התלוי מבטא את מידת המובחנות בין שלושת ההימורים שנבחרו.

בכדי להפיק ציון מגוון נתפס, קידדנו כל מעבר בין הקטיגוריות השונות של הימורים בשלוש נקודות, מעבר להימור אחר בתוך אותה קטגוריה בנקודה אחת, וחזרה על אותו הימור באפס נקודות. כך נוצרה סקאלה של מגוון נתפס הנעה בין 0 כציון מינימאלי (חזרה שלוש פעמים על אותו הימור) לבין 6 כציון מקסימלי (בחירה של הימור אחד מכל קטגוריה).

תוצאות

בהתאם להשערה התברר שבתנאי הרווח גיוונו יותר מאשר בתנאי ההפסד: הציון הממוצע של תנאי הרווח במדד המגוון הנתפס (M=4.95,  SD=1.224 ) היה גבוה יותר מהציון הממוצע של קבוצת ההפסד במדד המגוון הנתפסM=3.60)  ,  SD=2.440). הבדל זה נמצא מובהק במבחן  T למדגמים בלתי תלוייםdf=70 )  t=2.933  P<0.003 ).

טבלה 1 מציגה את התפלגות ציוני המגוון בכל אחד משני התנאים (רווח והפסד). ההבדל בין ההתפלגויות בשני התנאים נובע בעיקר בגלל שבתנאי הרווח יותר משתתפים קיבלו ציוני מגוון גבוהים (ציון 6 וציון 4); לעומת זאת בתנאי ההפסד כ-25.7%  מהמשתתפים קיבלו ציון מגוון נמוך (0), בעוד אף אחד מבין משתתפי תנאי הרווח לא קיבל ציון זה.

הבדל זה בין ההתפלגויות נמצא מובהק במבחן chi-square (c2(4) = 11.955, p < .02).

טבלה 1: התפלגות ציוני המגוון בשני תנאי ניסוי 1

ציון מגוון

0

2

3

4

6

תנאי המסגור

מסגור של רווח

n=37

M =  4.95

SD = 1.224

0

0%

1

2.7%

3

8.1%

13

35.1%

20

54.1%

מסגור של הפסד

n= 35

M= 3.60

SD= 2.440

9

25.7%

1

2.9%

4

11.4%

7

20%

14

40%

המספרים בתאים מתארים את מספר המשתתפים אשר קיבלו ציון מסויים במגוון הנתפס

(0,2,3,4, או 6) לפי תנאי המסגור; האחוזים את מספר המשתתפים הנ"ל ביחס למספרם הכולל בתנאי הרלוונטי.

דיון

מטרת ניסוי זה היתה לבחון, האם המשתתפים עצמם מבטאים רתיעה ממגוון במסגור של הפסד מול משיכה למגוון ברווח. בהתאם להשערות, התברר שמשתתפים נטו לגוון יותר במצב שבו הבחירה מוסגרה כרווח לעומת מצב שבו הבחירה מוסגרה כהפסד וזאת למרות שמבחינה נורמטיבית לא היה כל הבדל בתוחלת ובשונות של כל אחד מהמכלולים, ולכן מקבל-החלטה רציונאלי אמור היה לבטא אי-העדפה ביניהם.

תוצאות אלה הן בהתאם לניבוי של אייל (2006) שטען, שבמקרה שבו ההימור ימוסגר בהפסד הדבר יוביל לרתיעה ממגוון לעומת למצב שבו הימור ימוסגר ברווח יוביל להעדפת מגוון.

תוצאות מחקר זה עומדות בהתאמה לתופעת ה"יציגות מקומית" שהוצעה על ידיKahneman and Tversky (1974), לפיה הציפייה של האנשים היא שאב-הטיפוס של המקריות יהיה מיוצג לא רק בתכונותיה הכוללות של הסדרה, אלא בכל קטע שלה – דבר שגורם להם להאמין שסדרות מקריות ייצגו חוסר סדר, ולא יתאפיינו ברצפים בעלי חוקיות כלשהי. לפיכך, בתנאי של רווח, גישת היציגות המקומית מנחה אותם לבחור בהימורים השונים זה מזה ככל האפשר כי זה מה שמיוצג בעיניהם כאב-הטיפוס של המקריות, ואילו בתנאי של הפסד גישת היציגות המקומית מובילה אותם לבחור מכלול הבנוי מרצף-הימורים שלא מייצג מקריות.

במקביל לנטייה לגוון שנמצאה ברווח, הרי שבכל זאת כ-40% ממשתתפי קבוצת ההפסד בחרו לגוון את הגיוון המקסימלי ורק כ-25.7% ממשתתפי קבוצת ההפסד בחרו שלא לגוון כלל (טבלה 1). עולה השאלה: מהם השיקולים המנחים משתתפים לגוון ולהרתע מגוון? הניסויים הבאים מנסים לענות על שאלה זו.


[1] ניסוי זה היה חלק ממערכת ניסויים,  לפירוט ראה אייל (2006)

חזרה לעבודה סמינריונית בקורס שיפוט והערכה בתנאי אי וודאות: מתי שמים את כל הביצים בסל אחד?

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: