פורסם על ידי: or100 | מאי 28, 2009

עבודה סמינריונית בקורס שיפוט והערכה בתנאי אי וודאות: מתי שמים את הביצים בסל אחד? – ג. דיון מסכם

מטרת המחקר הנוכחי היתה להבין טוב יותר את המכניזם המניע אנשים לגוון. במחקר זה בחנו האם תופעת הגיוון שהתגלתה במצב של רווח תשתנה במצב של הפסד. בנוסף ניסינו לגלות את המניעים והשיקולים המרכזיים המובילים אנשים לגוון ולהרתע מגיוון.

בהתאם להשערה, התברר שמשתתפים נטו לגוון יותר במצב שבו הבחירה מוסגרה כרווח לעומת מצב שבו הבחירה מוסגרה כהפסד; זאת למרות שמבחינה נורמטיבית לא היה שום הבדל בין המכלולים השונים שהיו יכולים להיבחר. תוצאות אלה הן בהתאם לניבוי של אייל (2006), שטען שבמקרה שבו ההימור ימוסגר בהפסד הדבר יוביל לרתיעה ממגוון לעומת למצב שבו הימור ימוסגר ברווח המוביל להעדפת מגוון.

במקביל לנטייה לגוון במסגור ברווח הרי התברר שכ-40% ממשתתפי הקבוצה בתנאי ההפסד בחרה לגוון את הגיוון המקסימלי, ורק כ-25.7% ממשתפי קבוצת זו בחרו שלא לגוון כלל. בהמשך בחנו מהם השיקולים המנחים את המשתתפים לגוון באופן כללי.

מניתוח-עומק שבוצע על נימוקי המשתתפים בשני המחקרים האחרונים, אשר בחנו את השיקולים המרכזיים המניעים משתתפים לגוון או להירתע ממגוון במסגור של רווח, נמצא, בהתאם להשערות, ששיקולים הדוניסטים ושיקולים סטטיסטיים (יחד עם תפיסה שגויה של מקריות) הם אלה המניעים אנשים לגוון או להירתע מגיוון. בניגוד להשערות, ניתוח העומק שבוצע על נימוקי המשתתפים לא העלה שום עדות לשיקול של איסוף מידע כמניע לגיוון

על סמך שני המחקרים האחרונים אפשר להסיק את הדברים הבאים:

(1) השיקולים ההדוניסטים והשיקולים הסטטיסטיים, אשר מנחים את המשתתפים לבחור בגיוון או להירתע מגיוון, מורכבים משני קטבים המנוגדים זה לזה: קוטב אחד מניע לגיוון וקוטב שני המניע להירתע מגיוון.

(2) במצב אשר ממוסגר כרווח, המשקל היחסי של השיקול ההדוניסטי גבוה יותר מהמשקל היחסי של השיקול הסטטיסטי, כך שהשיקול ההדוניסטי משפיע יותר על השיקולים לגוון ולהרתע ממגוון מאשר השיקול הסטטיסטי.

(3) במצב אשר ממוסגר כרווח הקוטב ההדוניסטי המניע לגיוון הוא בעל השפעה רבה יותר מאשר הקוטב ההדוניסטי המניע את להרתע ממיגוון.

ממצאי המחקר, המשולבים בשיקולים תיאורטיים (שיפורטו בהמשך), מבססים את ההשערה שבמצב הממוסגר כהפסד, ביחס למצב אשר ממוסגר כרווח, המגמות מתהפכות כך שמשקלו של השיקול ההדוניסטי קטֵןֵ ומשקלו של השיקול הסטטיסטי גדל; משקלו של הקוטב ההדוניסטי המניע לגוון פוחת, ואילו משקלו של הקוטב הסטטיסטי להרתע מגיוון גדל.

שלושת הסעיפים הבאים מתייחסים לממצאי המחקרים הקשורים לשיקולים ההדוניסטים והשיקולים הסטטיסטים בבחירה לגוון או להירתע מגיוון במסגור של רווח והפסד, אשר פורטו לעיל.

מכיוון שהניסוי השני כלל ניתוח של מספר רב של נימוקים (121) ביחס לניסוי השלישי (31), הסקנו מסקנות בעיקר על סמך הניסוי השני והשתמשנו בתוצאות הניסוי השלישי על מנת לאושש או להחליש את מסקנות הניסוי השני.

שיקולים הדוניסטים בבחירה לגוון או להרתע מגיוון במסגור של רווח

השיקולים ההדוניסטים נמצאו כמהווים מניע מרכזי בבחירת מגוון במסגור של רווח. כ-47.1% משתתפים בניסוי השני נימקו את בחירתם בשיקול ההדוניסטי, ו-48.4% משתתפים בניסוי השלישי נימקו את בחירתם בשיקול זה (טבלאות 2 ו-3). ממצאי מחקר זה מצביעים על כך ששיקולים הדוניסטים ממלאים תפקיד חשוב בבחירת מגוון במסגור של רווח.

הקוטב המניע לגיוון בשיקול ההדוניסטי כולל בתוכו שיקולים העוסקים בהנאה וכיף, עניין, ריגוש ואהבת שינויים. מעל לחצי מהמשתתפים שהעדיפו מגוון בניסוי השני (כ-52.4%) נימקו את בחירתם בשיקול זה. בניגוד לכך, בניסוי השלישי רק כ- 33.3% מהמשתתפים שנחשבו כמעדיפי מגוון נימקו את בחירתם בשיקול זה, אך כפי שצויין קודם לכן מספר הנימוקים שנבחנו במחקר זה נמוך (טבלאות 2 ו-3).

השיקול ההדוניסטי המניע לגיוון שנמצא במחקר זה עומד בהתאמה לספרות הקיימת בתחום הגורסת שסיבות כגון "חידוש", "שינוי" ו"עניין". (למשלDriver & Streufert, 1964  וVenkatesan, 1973 אצל McAlister & Pessemier, 1982), וכן רוויה ממוצרים מוכרים  (למשל McAlister, 1982)  מניעים אנשים לגוון.

הקוטב המניע לרתיעה בגיוון בשיקול ההדוניסטי כולל בתוכו סלידה משינויים והעדפה ספציפית לאחד המשחקים. כ-35.9% מקבוצת המשתתפים שנרתעו ממגון בניסוי השני נימקו את הבחירה שלהם בשיקולים הדוניסטים. בניסוי השלישי כ-62.5% מהמשתתפים שנחשבו כנרתעים ממגוון נימקו את בחירתם בשיקול זה (טבלאות 2 ו-3).

הספרות לא התייחסה באופן ישיר לרכיב ההדוניזם אשר גורם לרתיעה ממגוון; אולם במחקרים שעסקו במגוון קיימים דיווחים עקיפים אשר מצביעים על רכיב זה: במחקרם על מגוון שעסק בצריכת יוגורטים דיווחו Simonson and Winer  (1992) שצרכני יוגורט "כבדים", כאלה הנוהגים לצרוך יוגורטים לעתים קרובות, מגוונים פחות בסוגי היוגורט מצרכנים שנוהגים לצרוך מעט יוגורטים. למרות שאת מחקר היוגורטים קשה להשוות לאמת מידה נורמטיבית, כלומר אי אפשר לקבוע שלהירתע מגיוון סוגי יוגורטים זוהי בחירה פחות טובה מכל בחירה אחרת (בעוד שבמחקר הנוכחי אפשר לקבוע שמבחינה נורמטיבית כל בחירת הימורים שווה לרעותה), הרי שהממצא המדוּוח במחקר צריכת היוגורטים דומה לממצאי המחקר הנוכחי בדבר סלידה משינויים והעדפה ספציפית למקור מסויים.

על סמך הנימוקים שנבחנו במחקר הנוכחי נראה, שחלק מהמשתתפים הגיעו לניסויים עם העדפה ספציפית לאחד המשחקים (דבר המקביל להעדפת סוגי יוגורט מסויימים של צרכני היוגורט ה"כבדים" במחקר של Simonson and Winer (שם). ההעדפה הספציפית לאחד המשחקים (או לאחד היוגורטים), אשר סביר להניח שנרכשה במהלך חייהם של המשתתפים, בשילוב נטייה אישית לסלידה משינויים עשויה, לדעתנו, להסביר חלק מן השונות הבינאישית לנטייה לגוון שנמצאה לאורך השנים.

בנוסף לעובדה ששיקולים הדוניסטים ממלאים תפקיד חשוב בבחירת מגוון במסגור של רווח, הרי שעל סמך הניסוי השני מתברר שהקוטב המניע לגיוון בשיקול ההדוניסטי הוא בעל עוצמה חזקה יותר מהקוטב המניע להירתע ממגוון: כ-75.4% מהנימוקים ההדוניסטים עסקו בקוטב הראשון ורק 24.6% מהנימוקים ההדוניסטים עסקו בקוטב האחרון (טבלה 2).

בניסוי השלישי התגלתה תמונה הפוכה, המחלישה את המסקנה לעיל, אולם אנו סבורים כי היא התקבלה בגלל  מספר המשתתפים המועט שנימוקיהם נבדקו בניסוי זה (טבלה 3).

שיקולים ססטיסטיים בבחירה לגוון או להרתע מגיוון במסגור של רווח

השיקול הסטטיסטי התגלה כמהווה מניע משני (אך משמעותי) בבחירת מגוון במסגור של רווח. כ-24% מהמשתתפים בניסוי השני נימקו את הבחירה שלהם בשיקול הסטטיסטי. כמו כן כ-29% מהמשתתפים בניסוי השלישי נימקו את בחירתם בשיקול זה (טבלאות 2 ו-3).

הקוטב המניע לגיוון בשיקול הסטטיסטי כולל בתוכו אמונה שהסיכוי לזכיה משתפר ככל שקיים פחות דימיון בין הבחירות השונות המרכיבות את מכלול ההימורים. כ-20.7% מהמשתתפים שהעדיפו מגוון בניסוי השני נימקו את הבחירה שלהם בשיקול זה. כמו כן, כ-26.7% מהמשתתפים שנחשבו כמעדיפי מגוון בניסוי השלישי  נימקו את בחירתם בשיקול זה (טבלאות 2 ו-3).

ניתוח נימוקי המשתתפים אשר הסבירו את מניעיהם כמניעים סטטיסטים הראה שרובם לא הבין את אי-התלות הסטטיסטית בין ההימורים השונים. עובדה זו עולה בקנה אחד עם העמדה אשר רואה בנטיה לגוון כנובעת מתפיסה שגויה של מקריות (Rubinstein, 2002). בנוסף, גישת היציגות המקומית שהוצעה על ידי Kahneman and Tversky (1974) הקשורה לטעות בהבנת מקריות יכולה להסביר את השיקולים הסטטיסטים המניעים לגיוון שנמצאו במחקר זה: כפי שהוזכר קודם, גישת היציגות המקומית טוענת, שהציפייה של האנשים היא שאב-הטיפוס של המקריות יהיה מיוצג לא רק בתכונותיה הכוללות של הסדרה, אלא בכל קטע שלה; דבר הגורם להם להאמין שסדרות מקריות ייצגו חוסר סדר ולא יתאפיינו ברצפים בעלי חוקיות כלשהי. לפיכך, במסגור של רווח, גישת היציגות המקומית מנחה אותם לבחור בהימורים השונים זה מזה ככל האפשר, דבר המיצג את האב-טיפוס של המקריות בעיניהם, כלומר  כאלה ש"סביר" שיצאו בהגרלה.

השיקול הסטטיסטי המניע לגיוון שנמצא במחקר עולה בקנה אחד עם "היריסטיקת המגוון הנתפס" שהציע אייל (2006) והוצגה במבוא, הגורסת שאנשים נוטים לגוון בין מקורות היכולים לספק רווח או הפסד בגלל שהם תופסים את המקורות הללו כמקטיני-סיכון.

הקוטב המניע לרתיעה מגיוון בשיקול הסטטיסטי כולל בתוכו אמונה שהסיכוי לזכיה משתפר ככל שקיים דמיון רב יותר בין הבחירות השונות המרכיבות את מכלול ההימורים. כ-30.8% משתתפים מקבוצת המשתתפים שנרתעו מגיוון בניסוי השני נימקו את הבחירה שלהם בשיקולים סטטיסטיים. כמו כן בניסוי השלישי כ-31.3% מהמשתתפים שנחשבו כנרתעים ממגוון נימקו את בחירתם בשיקול זה (טבלאות 2 ו-3). למרות שנראה כי הספרות לא התייחסה ישירות לגורמים סטטיסטים המניעים לרתיעה מגיוון  (כשל המהמרים) , הרי שעל סמך ניתוח נימוקי המשתתפים נראה שהוא קשור לטעות בהבנת מקריות.

נראה שהשיקולים הסטטיסטיים מהווים גם סיבה לגוון וגם להרתע מגיוון (טבלאות 2 ו-3); אולם על סמך ממצאי המחקר קשה להכריע איזה משני הקטבים משפיע יותר במסגור של רווח.

שיקולים הדוניסטים וסטטיסטיים במסגור של רווח לעומת מסגור של הפסד

בחינת נימוקי המשתתפים נערכה על ניסויים במסגור של רווח. יחד עם זאת אנו סבורים שעל סמך נימוקים אלה, ממצאי הניסוי הראשון שערכנו והבטים תיאורטיים, נוכל להסביר את הנימוקים המנחים לגוון ולהרתע מגיוון גם במסגור של הפסד.

באופן כללי נמצאו שני שיקולים שהנחו את המשתתפים לגוון ולהרתע מגיוון: השיקול ההדוניסטי והשיקול הסטטיסטי. כפי שנמצא בניתוח עומק של נימוקי המשתתפים, הרי שבמסגור של רווח השיקול ההדוניסטי ממלא תפקיד מרכזי ואילו השיקול הסטטיסטי ממלא תפקיד משני.

בחינת השיקול הדוניסטי במסגור של רווח העלתה שהקוטב המניע לגיוון הוא בעל השפעה גדולה יותר מהקוטב המניע את הרתיעה מגיוון. בחינת השיקול הסטטיסטי במסגור של רווח העלתה שגם הקוטב המניע לגיוון וגם הקוטב המניע את הרתיעה מגיוון גורם הם בעלי השפעה דומה בשיקולים לגוון או להירתע מגיוון.

לדעתנו במסגור של הפסד, משקלו של הקוטב ההדוניסטי המניע לגיוון יפחת וכתוצאה מכך יפחת עוצמתו של השיקול ההדוניסטי באופן כללי. הסיבה נובעת מכך שהקוטב המניע לגיוון בשיקול ההדוניסטי מושפע לדעתנו ממשתנים שהם ברובם מצביים, כגון: תחושת רווחה בזמן הניסוי, הרגשת ביטחון בזמן הניסוי וכד'. משתנים אלה עשויים לשנות את כיוונם במסגור של הפסד (כך למשל תחושת הרווחה יכולה להיות נמוכה יותר במיקוד של הפסד), דבר שעשוי להוביל למצב בו הקוטב המניע לגיוון בשיקול ההדוניסטי יאבד מעוצמתו במסגור של הפסד. במקביל, הקוטב המניע את הרתיעה בשיקול ההדוניסטי כגון סלידה משינויים קשור ברובו למשתני אישיות, כך שסביר בעינינו שגם במסגור של הפסד הקוטב ההדוניסטי המניע את הרתיעה מגיוון לא יאבד מעוצמתו (גם שיקול כמו העדפה ספציפית לאחד המשחקים, שאינו תכונת אישיות, עשוי להיות שיקול עמיד יחסית בפני שינויים אם הוא נרכש זמן רב לפני הניסוי ולא נערכה עליו מניפולציה לפני הניסוי).

במקביל להפחתת עוצמתו של השיקול ההדוניסטי במסגור של הפסד אנו סבורים שהשיקול הסטטיסטי ממלא תפקיד מרכזי בנטיה להרתע מגיוון במסגור של הפסד, וזאת בגלל שבמסגור של הפסד ביחס למסגור של רווח, גדֵל משקלו של הקוטב המניע לרתיעה ממגוון.

הגדלת המשקל של השיקול הסטטיסטי להרתע ממגוון במסגור של הפסד יכול להיות מוסבר על ידי גישת היציגות המקומית (Kahneman and Tversky, 1974), הקשורה לטעות בהבנת מקריות. כפי שהזכרתי קודם, גישת היציגות המקומית טוענת שהציפיה של האנשים היא שאב-הטיפוס של המקריות יהיה מיוצג לא רק בתכונותיה הכוללות של הסדרה, אלא בכל קטע שלה; דבר הגורם להם להאמין שסדרות מקריות ייצגו חוסר סדר ולא יתאפיינו ברצפים בעלי חוקיות כלשהי. לפיכך, במסגור של הפסד, גישת היציגות המקומית מנחה אותם לבחור בהימורים הדומים זה מזה ככל האפשר, דבר המיצג את האב-טיפוס של המקריות בעיניהם, כלומר כאלה ש"לא סביר" שיצאו בהגרלה.

בהתייחס לשאלה שהוצגה בשם המאמר: "מתי שמים את כל הביצים בסל אחד ולמה?" אפשר להגיד, שבמצב בו יאמר שכל ביצה שתגיע שלֵמה הביתה מהסופר תהפך לחביתה (מסגור של רווח) הרי שרוב האנשים יטו שלא לשים את כל הביצים בסל אחד; ואילו במצב שבו יאמר שכל ביצה שלא תגיע שלֵמה הביתה אז תאבד האפשרות לאכול חביתה אחת (מסגור של הפסד), הרי שרוב האנשים יטו לשים את הביצים בסל אחד. בשני המצבים ילקחו בחשבון לפחות שני שיקולים: שיקולים הדוניסטים ושיקולים סטטיסטיים.

השיקולים ההדוניסטים יהיו מרכזיים בהחלטה במצב הראשון, במיוחד אלה אשר יעסקו במידת העניין והריגוש (לדוגמא, הרצון לבחון סלים שונים). שיקולים הדוניסטים נוספים יכוונו להירתע מגיוון (דוגמת העדפה ספציפית לאחד הסלים) ויהיו קיימים בשני המצבים. כמו כן משקלם של השיקולים ההדוניסטים אשר יעסקו במידת העניין והריגוש במצב הראשון יפחת במצב השני.

השיקולים הסטטיסטיים יהיו קיימים בשני המצבים, אך במצב השני השיקול הסטטיסטי  המניע להירתע מגיוון יהיה דומיננטי יותר.

הצעות למחקר המשך

הנטייה לגיוון ברורה וניתנת כיום לחיזוי חלקי בצורה טובה למדי. הרבה מהמחקרים בנושא התמקדו במציאת הגבולות שבהם נטיה זו מתממשת. אולם, למרות שלנטייה לגוון הוצעו מספר הסברים, הרי שהמניעים לה עדיין אינם ברורים דיים. על מנת להבין את המכניזם המניע את התהליך המוביל לנטייה לגיוון אנו סבורים שיש למקד את המחקר למניעים השונים הגורמים לנטיה זו.  לשם כך אנו מציעים שהמחקר בנושא יפנה למיון ההסברים לנטיה לגיוון, כך שיתאפשר להבחין בין סוגי המניעים השונים הגורמים לנטיות לגוון ולהרתע מגיוון.

כך למשל, על מנת להבחין בין סוגי ההסברים השונים המניעים לגיוון אנו מציעים לערוך ניסוי בו נבקש מהמשתתפים לבחור מכלולים שונים בדומה לניסויים שהוצגו במחקר הראשון. בסיום בחירת המשתתפים במכלול המתאים להם להימור, יוצג בפניהם שאלון (עם סקאלה מ-1 עד 7) אשר בו הם יתבקשו לענות עד כמה הם מסכימים (7) או לא מסכימים (1) עם משפטים שיוצגו להם. אוסף המשפטים יהיה בנוי מכל אחת מהקטיגוריות שהועלו בעבר שמניעות אנשים לגוון (כולל: גיוון כחיפוש מידע עתידי, שלא נמצאו לו עדויות במחקר זה). כך למשל שאלות אפשריות עבור רכיב ההדוניזם עשויות להיות "בחרתי בגלל שכך יותר מעניין לי" או " בחרתי כי כך יותר כיף לי לשחק" וכד'. על סמך תוצאות ניתוח התוכן במחקר הנוכחי ניתן לשער כי ההסברים ההדוניסטים ימצאו כדומיננטיים, ובנוסף ימצאו הסברים סטטיסטיים. יחד עם זאת אנו סבורים שיש לבנות שאלונים עם שאלות אשר יחתרו לחפש עדויות גם לשיקולים נוספים המנחים משתתפים לגוון.

יש לשים לב, שחלק מהנימוקים שנבחנו במחקר זה לא קוטלגו לאף אחד משני השיקולים שמצאנו. (כ-31.4% נימוקים בניסוי הראשון וכ-22.6% נימוקים בניסוי השני). הדבר מרמז על כך שפרט לשיקולים הדוניסטים וסטטיסטים ישנם שיקולים נוספים המניעים לגיוון – דבר המזמין מחקרים נוספים בנושא.

סקירת מחקרי השנים האחרונות בנושא הנטייה לגוון מצביעה על כך שהמניע ההדוניסטי לא זכה להבלטה רבה כמניע הגורם לגיוון או לרתיעה מגיוון, אולם עקב העובדה שבמחקר הנוכחי נמצא מניע זה כמניע המרכזי הגורם לאנשים לגוון אנו מציעים שמחקרים עתידיים יתמקדו יותר במניע ההדוניסטי.

כפי שציינו קודם, אנו סבורים שהקוטב המניע לגיוון בשיקול ההדוניסטי מושפע ממשתנים מצביים כגון: תחושת רווחה בזמן הניסוי. על מנת לבחון את המנגנון הקוגניטיבי לנטייה לגוון, הקושר בין מיקוד תחושת רווח (גבוהה/נמוכה) לבין הנטיה לגוון ולהרתע מגיוון, אנו מציעים להתיחס אל המשתנה "תחושת רווח" כמשתנה מצבי ולתפעל אותו במעבדה. אפשר לעשות זאת על ידי שלב מקדים בו חלק מהמשתתפים יתבקשו להעלות מחשבות בנוגע דברים שהם יכולים להרוויח מאירוע עתידי, ומשתתפים אחרים יתבקשו להעלות מחשבות של דברים שהם יכולים להפסיד מאירוע עתידי. לאחר בדיקת מניפולציה בנוגע לתחושת הרווח (למשל בעזרת שאלון הבוחן הרגשה) ניתן יהיה לערוך מחקר הדומה לניסוי ה-1 שערכנו במחקר הנוכחי. כאשר במקום שני התנאים שהיו בניסוי הראשון (מסגור רווח/הפסד), יתקבלו ארבעה תנאים (צורת המסגור (רווח/הפסד) X תחושת רווח (גבוהה/נמוכה) ולראות כיצד תהיה לכך השפעה על נטיה לגוון.

מחקרים בין-תרבותיים יכולים לסייע לנו להבין את הסיבות לתופעות פסיכולוגיות המוכרות לנו (רוקס, 2002). כך למשל טעות היחוס הבסיסית, שנחשבה לתופעה אוניברסאלית, התבררה כתופעה המאפיינת את התרבות המערבית ולא את תרבויות מזרח אסיה (Miller, 1984). בכדי לחזק את ההבנה של הנטיה לגוון יש לבחון האם נטיה זו מתגלה בתרבויות נוספות.

בנוסף, המניע ההדוניסטי נמצא במחקר זה כבנוי משני קטבים מנוגדים: הראשון עוסק בשיקולים כמו עניין, ריגוש, ואהבת שינויים והוא מניע לגיוון ברווח, והשני כולל בתוכו סלידה משינויים והוא מניע לרתיעה מגיוון. שני קטבי המניע ההדוניסטי עשויים לקבל אור נוסף במחקר בין תרבותי: Sagiv and Schwartz (2000) מצביעים על כך שישנם תרבויות (למשל: סינגפור) אשר נוטות לקביעות – דבר המתבטא בשמירה על המצב הקיים, ריסון דברים שיכולים להפר אותו והימנעות מפעולות העלולות לפגוע בסולידריות הקבוצה. לעומתן ישנם תרבויות (כגון יוון) אשר נוטות לאוטונומיה (אינטלקטואלית/רגשית) המעודדת ביטוי של מאפיינים אישיים. האוטונומיה האינטלקטואלית מעודדת את הפרט לשאוף לרעיונות עצמאים משלו ולהכללת ערכים כגון סקרנות ויצירתיות, ואילו אוטונומיה רגשית מעודדת ערכים כגון חיים מרגשים ומגוונים. אם אכן, כפי שנמצא בניסוי הנוכחי, הרכיב ההדוניסטי בנוי משני קטבים מנוגדים, הרי שבמחקר בין-תרבותי על הנטייה לגוון נצפה לגלות שבתרבויות הנוטות לקביעות תתגלה פחות נטיה לגיוון ביחס לתרבויות הנוטות לאוטונומיה.

על סמך ממצאי המחקר הנוכחי, אנו סבורים שבחינת הנימוקים ההדוניסטים של משתתפי המחקר בשתי התרבויות תגלה שבתרבויות הנוטות לקביעות, השיקולים העוסקים בקוטב ההדוניסטי הנוטה לרתיעה מגיוון (כגון סלידה משינויים) יהיו דומיננטיים יותר מאשר בתרבויות הנוטות לאוטונומיה. מהצד השני אנו סבורים שבחינת הנימוקים ההדוניסטים של משתתפי המחקר בשתי התרבויות תגלה שבתרבויות הנוטות לאוטונומיה, השיקולים העוסקים בקוטב ההדוניסטי הנוטה לגיוון (למשל שיקולים כגון עניין ואהבת שינויים) יהיו דומיננטיים יותר מאשר בתרבויות הנוטות לקביעות.

חזרה לעבודה סמינריונית בקורס שיפוט והערכה בתנאי אי וודאות: מתי שמים את כל הביצים בסל אחד?

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: