פורסם על ידי: or100 | מאי 16, 2009

פסיכולוגיה בין המינים יחידה 3: (3) הסברים ביולוגיים לתוקפנות

  • ישנם שלושה הסברים ביולוגים לתוקפנות

א.      השפעת ההורמונים על התוקפנות

ב.      השפעות הורמונליות קדם לידה על התוקפנות

ג.        כרומוזומים XYY- תסמונת ה Y העודף כסבר להתנהגות תוקפנית

3 – 1 מחקרים על בעלי חיים

תוצאות מחקרים על בעלי חיים

  • במחקרים רבים נמצאו הבדלים בתוקפנות בין זכרים לנקבות
  • ברוב המקרים הזכר תוקפני מהנקבה
  • בקרב מינים רבים של בע"ח התוקפנות היא עונתית
  • עבור זכרים: בעונת ההולדה והגידול
  • בקרב הנקבות: בהגנה על מקרום הדגירה, ביצים או הצאצאים
  • מחקרים בעכברי מעבדה מראים שטסטוסטרון גורם לרמה גבוה של תוקפנות בקרב זכרים

  • אבל בקרב מינים אחדים של מכרסמים החיים בטבע כגון אוגרים וגרבילים הנקבות תוקפניות כמו הזכרים
  • כלומר הזכר אינו תוקפני יותר מהנקבה
  • במקרים אלא ההורמונים הנקביים אצל נקבות קשורים בהתנהגות תוקפנית.

הקושי להכליל את הממצאים שנמצאו אצל בעלי חיים על בני אדם

  • יש קושי להכליל את הנתונים שנמצאים בבעלי חיים על בני אדם בגלל:

א. קביעות מול עונתיות

  • בקרב מינים רבים של בע"ח גילוי התוקפנות של הגברים הוא לא קבוע אלא בר לידי ביטוי בעונות מסוימות, הקשורות לתהליכי הרביה.

ב. נקבות מול זכרים

  • יש מינים שבהם הנקבות מגלות תוקפנות – באופן עונתי או קבוע – יותר מזכרים

ג. הורמונים נקביים מול הורמונים זכריים

  • בקרב מיני מסוימים התוקפנות של הנקבות קשורה בהורמונים נקביים ולא זכריים

ד. חיות מעבדה מול חיות בטבע

  • יתר התוקפנות של הזכרים מול הנקבות הושג באמצעות מחקרים על חיות מעבדה ולא בע"ח בסביבתם הטבעית, יתכן שבעלי חיים בטבע מתנהגים באופן שונה מחיות מעבדה

יש מחקר רב במכרסמים לעומת מחקר מועט בפרימאטים

  • עולות שתי שאלות

א.      מדוע משתמשים הפסיכולוגים במודל שהוא דווקא סוג מסוים של מכרסמים (עכברים וחולדות) ולא במודל אחר כגון אוגרים וגרבילים

ב.      מהי מידת הרלוונטיות של התנהגות מכרסמים להתנהגות המין האנושי

  • תשובות אפשריות והבעיתיות שלהם
  • הצטבר מידע רב על עכברים, העכברים נגישים לחוקרים ונוח לגדל אות במעבדה
  • יחד עם זאת הבעיה היא שמחלקת המכרסמים ומחלקת הפרימאטים (קופים) התפצלו זו מזו בשלב מוקדם בתהליך האבולוציה של היונקים

התייחסות למחקרים על פרימאטים

  • הקופים קרובים לבני האדם יותר מעכברי מעבדה
  • הקופים הזכרים אינם תמיד תוקפנים מהקופות הנקבות
  • בקרב מינים של קופים שבהם יש הבדלים משמעותים בגודל הגוף בין זכרים לנקבות הזכרים תוקפניות יותר, אבל במקרים שבהם גודל הגוף אינו שונה אז לא בהכרח הזכרים תוקפנים יותר מהנקבות

מחקרים על הורמוני מין זכרים אצל קופים

  • מעט מאוד מחקרים נערכו על השפעת הורמוני מין זכריים שניתנו לעוברים ברחם, על הבדלים בהתנהגות של קופים זכרים והתנהגות של קופות נקבות
  • ממחקר שנעשה בנושא הסיקו החוקרים שחשיפה לטסטוסטרון ברחם משפיע על נקבות רזוס צעירות-  ההשפעה באה לידי ביטוי בהתנהגותן המינית ובתחומי התנהגות אחרים.
  • הבעיה במחקר שהחוקרים לא הביאו בחשבון את התנהגות האימהות כלפי גורות "נקבות" שמבחינתן היו , כנראה, גורים זכרים (קופות רזוס מתנהגות באופן שונה כלפי גורים זכרים לעומת גורות נקבות).

3 – 2 א' הורמונים ותוקפנות: כללי

חוקרים רבים סבורים שההורמון טסטוסטרון שמיוצר באשכים הוא זה שגורם לתוקפנות

  • בגלל שרבים סבורים שההורמון טסטוסטרון שמיוצר באשכים הוא זה שגורם לתוקפנות אז בעבר סורסו פושעים אלימים (כלומר הופסק ייצור הטסטוסטרון בגופם) וזאת במטרה להשקיט אותם
  • השיטה הזאת הצליחה רק במקרים שבהם התבצעו פשעי מין – הקשר בין פעילות מיני לטסטוסטרון הוא ברור
  • השיטה לא הצליחה בפושעים אלימים שלא על רקע מיני
  • גם אצל קופי רזוס לא נמצא קשר בין סירוס לבית הפחתת התנהגות תוקפנית.

במחקרים לא נמצא הקשר הצפוי שבין טסטוסטרון לתוקפנות

  • לא מצאו תוצאות אחידות בין רמת תוקפנות לבית רמת טסטוסטרון בדם.
  • מחקרים מצאו מתאם נמוך בין טסטוסטרון לתוקפנות

אחת הבעיות המתודולוגיות הוא ההגדרה האופרציונלית של תוקפנות

  • לצורך מדידה של תוקפנות ולצורך חישוב המתאם בין תוקפנות ובין רמות טסטוסטרון צריך להגדיר את המושג תוקפנות.
  • לעתים מגדירים תוקפנות כמעשים תוקפנים שנצפו ונמדדו על ידי סוהרים בבתי כלאה או על ידי החוקרים עצמם
  • לעתים מודדים תוקפנות באמצעות מבחנים פסיכולוגים – ואז למעשה מודדים פנטזיות תוקפניות שהתעוררו בנבדקים אחרי גירוי מסוים
  • לעתים מודדים רגשות כעס, עוינות או דיכאון שמוגדרות כתגובה תוקפנית.

  • כלומר במחקרים השונים שבהם נתקבלו מתאמים בין רמות טסטוסטרון לבין משתנים אחרים ההגדרה אופרציונלית של המשתנים היתה שונה בכל מחקר ולכן קשה להסיק מסקנה כוללת.

מחקר: אסירים, שלוש קבוצות (תוקפנים, דומיננטםי, לא תוקפנים ולא דומיננטים). קבוצה 1 הרבה יותר טוסטרון (לבדוק מחקר זה)

מחקר על נשים שבדק את הקשר בין טסטוסטרון לתוקפנות

  • רוב המחקרים שבדקו קשר בין רמות טסטוסטרון לבית התנהגות תוקפנית או התנהגות שקשורה לתוקפנות נערכו על נבדקים גברים ורק מיעוטם נערכו על נשים.

  • 2 קבוצות ניסוי:
  • נערך מחקר שהשווה רמות טסטוסטרון אצל שתי קבוצות נשים

א.      נשים מנהלות, בעלות מקצועות חופשיים, סטודנטיות

ב.      נשים במקצועות פקידות, שירות, עקרות בית

  • הממצאים
  • רמות הטסטוסטרון של סטודנטיות, נשים במקצועות חופשיים ומנהלות היה גבוה קצת יותר מזה של השאר (קבוצה ב')

  • מסקנות מוטעות
  • היה אפשר לטעות ולחשוב שנשים שבדמן נמצא, באופן טבעי, ריכוז גבוה יותר של ההורמון הגברי טסטוסטרון הן יותר אסרטיביות וגבריות יותר ואז הן בוחרות בקריירות שמוגדרות כגבריות- המסקנות היו שונות.

מסקנות החוקרים והסיבה שהגיעו אל המסקנות הללו

  • עובדות נוספות
  • עובדה היא שלחץ (stress) מוריד את רמת הטסטוסטרון
  • רמת טסטוסטרון יורדת במקרים של לחץ פיזי (לפני ניתוח) וכן לחץ פסיכולוגי
  • במחקר הנ"ל נמצא שנשים שעובדות מחוץ לביתן התלוננו על פחות סימפטומים של לחץ (כאב ראש, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה) לעומת עקרות בית
  • מצאו שנשים שעובדות מחוץ לבית אז העיסוקים הנשים המסורתיים (פקידות, מכירות ועבודות שירות) זהו עיסוק לוחץ ביותר במונחים של בריאות נפשית וגופנית.

  • המסקנה של החוקרים
  • היתה שנשים בעיסוקים נשיים מסורתיים חוות לחץ במידה רבה יותר מהאחרות והלחץ גורם לירידה בייצור הטסטוסטרון

בעיות במחקרים מסוג זה

  • יש לשים לב לקושי של יחסי סיבה ותוצאה בכלל שמדובר במחקר מתאמי
  • במצבי לחץ מסוגים שונים רמות הורמונליות רבות משתנות בגוף ולכן אי אפשר לייחס שינוי בהתנהגות ספציפית (עליה ברמת התוקפנות) לשינוי בהורמון אחד (טסטוסטרון)
  • במחקר בקופי רזוס מצאו שבמצבי לחץ רמת של שישה הורמונים עלתה ושל ארבע הורמונים ירדה

3 – 2 ב' הורמונים ותוקפנות: הקשיים הכרוכים בחקר הטסטוסטרון

  • לפי דבס, ישנם שלושה סוגים  קשיים שכרוכים במחקרים שבודקים טסטוסטרון:

א.      קשיים שמקורן במדידת הטסטוסטרון

ב.      קשרים שמקורם בשאלה האם הטסטוסטרון הוא סיבה להתנהגות כלשהי או תוצאה של התנהגות

ג.        קשיים שמקורם בשאלה האם יש להתייחס לטסטוסטרון כאל תכונה או כאל מצב.

א. מדידת הטסטוסטרון- החשוב ביותר למבחן

  • מדידה
  • אפשר למדוד את הטסטוסטרון באמצעות דם או רוק
  • דגימת הדם פשוטה יותר  ויש מתאם גבוה בין רמות הטסטוסטרון בדם וברוק
  • בעיות
  • ישנם הבדלים אינדיווידואליים ברמת הטסטוסטרון (כלומר שונות גדולה בתוך כל קבוצה)
  • רמות הטסטוסטרון בגוף משתנות בלי הרף
  • יש תנודות בטסטוסטרון מרגע לרגע ומשעה לשעה
  • יש מחזורים בולטים שבהם הטסטוסטרון יורד בכ 50% בערב לעומת הבוקר
  • (לפיכך צריך לבדוק את כל הנבדקים באותם שעות)
  • בתחילת החורף רמת הטסטוסטרון גבוהה מזו שבעונות האביב והסתיו
  • אצל נשים רמת הטסטוסטרון גבוה בתקופות הביוץ.

  • מהימנות בינונית
  • מהימנות של בדיקות שנערכות במרווחים יומיים היא 0.64
  • מהימנות של בדיקות שנערכות במרווח זמן של שנה לארבע שנים היא 0.50
  • יש לקחת בחשבון את המהימנות הבינונית של ממצאי המחקרים.

ב. האם הטסטוסטרון הוא סיבה או שהוא תוצאה

  • הטסטוסטרון הוא גם סיבה וגם
  • טסטוסטרון כסיבה:
  • הטסטוסטרון מסייע בבניית השרירים ובפיתוחם וכן בזיכור
  • הטסטוסטרון יוצר הבדלים בין המינים בעיקר
  • בתקופה שבה נמצא העובר ברחם אימו (הטסטוסטרון משפיע על התפתחות אברי המין),
  • וכן בגיל ההתבגרות (אחראי אל התפתחות שרירים, העמקת קול, שיעור)= (פרק 2)
  • במקרים אילו הטסטוסטרון הוא גם משתנה מסביר= משתנה בלתי תלוי.

  • מכיוון שאי אפשר לערוך ניסוי ישיר אז בודקים גברים ונשים שמקבלים טסטוסטרון למטרות רפואיות
  • כגון: נשים בגיל המעבר כחלק מטיפול הורמונלי- יש בעיה להכליל את הממצאים לקבוצות אחרות

  • טסטוסטרון כתוצאה
  • טסטוסטרון עולה בקרב נבדקים בתגובה לניצחון בתחרות ויורד בתגובה להפסד

  • בגלל הקשיים אז רוב המחקרים שחקרו את הקשר בין טסטוסטרון להתנהגות (למשל תוקפנות) הם מחקרי מתאם ולא מחקרי ניסויי

  • דבס מעדיף לראות בטסטוסטרון סיבה ותוצאה גם יחד
  • למשל:
  • אצל ספורטאי שניצח בתחרות ספורט הטסטוסטרון יכול לעלות
  • העליה של הטסטוסטרון יכולה לגרום ליכולת שלו לנצח בעתיד
  • לפי דבס חשוב להבין כיצד המערכת פועלת ולא להחליט באופן שרירותי האם הטסטוסטרון הוא משתנה מסביר או מוסבר

ג. האם הטסטוסטרון הוא מצב הוא שהטסטוסטרון הוא תכונה

  • דבס סבור שהטסטוסטרון הוא גם מצב וגם תכונה
  • טסטוסטרון כתכונה
  • לכל אחד מאתנו יש רמה בסיסית אופיינת של טסטוסטרון משלו עם תנודות למעלה ולמעטה
  • טווח ההבדלים הבין אישים הוא גדול
  • כמות טסטוסטרון אצל גברים גבוהה פי עשרה, בממוצע, מזו שנמצא ברב נשים
  • אבל בקרב כל אחד מהמינים (גברים/ נשים) נמצאו אנשים אשר כמות הטסטוסטרון שנמצאה אצלם היתה כפולה מאשר אצל אחרים בקבוצה שלהם
  • טסטוסטרון כמצב
  • בניסוי מעבדה מצאו שהרמה של הטסטוסטרון משתנה כ 15-45 דקות לאחר התרחשות כלשהי (נצחון בתחרות למשל)
  • במחקרים נטורליסטיים שבדקו שינוים בטסטוסטרון לפני אירועים שונים מצאו שהשינויים נשמרו ימים, שבועות ולעתים חודשים עד שחזרו לרמה הנורמלית.

3  – 2 ג': הורמונים ותוקפנות: סיכום הקשר שבין תוקפנות לטסטוסטרון

  • דבס מראה שהמתאמים שבין טסטוסטרון לבין רכיבי התנהגות תוקפנית הם נמוכים ועולים לעתים נדירות על 0.20
  • לסיכום
  • כשבודקים את הקשר בין תוקפנות לטסטוסטרון אפשר להגיד שאין הסקת מסקנות חד משמעתיות בדבר חוזק הקשר וכיוונו, הסיבות לכך הן

א.      מתאמים נמוכים

ב.      הגדרות אופרציונליות שונות

ג.        ישנן תנודות ברמת הטסטוסטרון שלא מאפשרות מדידות ברמת מהימנות גבוהה

ד.       רוב המחקרים הם מחקרים מתאמים ולפיכך אי אפשר להסיק האם הטסטוסטרון גורם להתנהגות תוקפנות או שהוא מעלה את רמת הטסטוסטרון.

3 3-. השפעות הורמונליות קדם לידה על תוקפנות

  • הסעיף עוסק בשאלה האם רמות חריגות של הורמונים ברחם משפיעות על התנהגות תוקפנית בשנות הילדות והנערות וכיצד.

חיות

  • בקרב כמה בעלי חיים כגון ציפורי שיר מסוימת ממין זכר וממספר קטן של בעלי חוליות שאצלם קיים קשר קבוע בין הורמונים לבין סוגי התנהגות מסוימים אז הטסטוסטרון משפיע גם על התפתחות המוח.
  • יש חוקרים שמסיקים מהעובדה האחרונה שהטסטוסטרון שנמצא במהלך התפתחות העובר הזכרי יוצר מעין נטייה מוקדמת חזקה יותר בקרב בנים, שבגלל זה הם מגלים יותר פעילות גופנית ומשחקים במשחקים "פראים" יותר ולומדים התנהגות תוקפנית במהלך ההתבגרות.

מחקרים על ילדים, שנחשפו לכמויות חריגות של הורמונים בהיותם ברחם אמם

  • ניסו לבדוק
  • האם חשיפה לאנדרוגנים בכמויות חריגות קודם הלידה מגביר תוקפנות
  • האם חשיפה לאסטרוגן ברמות חריגות מפחית תוקפנות.

  • חקרו תקלות רפואיות
  • בדקו ילדים שנולדו לאמהות אשר קיבלו טיפול הורמוני באמצעות זריקות או כדורים במהלך ההיריון
  • בדקו ילדים שסבלו מתסמונת אנדרוגניטלית (AGS) הגורמת לבלוטות האדרנל ליצר אנדרוגן בכמויות גדולות מידי.

מחקר של מאני וארהרדט

  • מהלך המחקר
  • נבדקו 15 ילדות שסבלו מ AGS ו 10 ילדות שאמהותיהן טופלו בפרוגסטינים במהלך ההיריון
  • חוץ מהעובדה שאברי המין החיצוניים של כל הילדות היו זכרים אז הן היו נקבות נורמליות (XX)
  • כל הילדות נותחו על מנת לשנות את צורתם החיצונית של איברי מינן מזכרית לנקבית.

  • ממצאי המחקר

א.      הילדות ואמהותיהן דיווח על התנהגות שובבה יותר מזו שדווחה בקבוצת הביקורת

ב.      הילדות העדיפו מכוניות וצעצוע ורובי צעצוע מבובות

ג.        הילדות ייחסו חשיבות רבה יותר לקריירה מאשר לנישואין

  • לא נמצאה בקבוצת המחקר תוקפנות רבה מזו שנמצא בקבוצת הביקורת
  • לא נמצא נטייה רבה יחסית לקבוצת הביקורת ללכת מכות עם חברים או חברות.

מסקנות המחקר
  • החוקרים הסיקו שהאנומליה ההורמונלית ברחם גרמה לזיכור המוח העוברי של ילדות ולפיכך להתנהגות אופיינית לבנים

גרסה מאוחרת יותר של מחקר זה

  • מהלך המחקר
  • בן השאר בדקו גם בנים שסבלו מ AGS – כלומר נחשפו לכמויות חריגות של אנדרוגנים ברחם
  • תוצאות  המחקר
  • בנים שלקו ב AGS היו אנרגטיים יותר
  • לא דווח על מכות ומריבות למעלה מין המקובל (אצל הבנות ואצל הבנים)

  • מסקנת החוקרים
  • מסקנת החוקרים נוסח בפחות חריפות מקודם
  • הם אמרו שחשיפה לאנדרוגן ברחם הנה אחד הגורמים להתפתחותם של הבדלי מזג בין המינים ובתוכם
  • לעומת המסקנות החד משמעיות במחקר הקודם שאמר שההתנהגות האופיינית לכל אחד משני המינים נקבעת רק על ידי הורמונים קודם הלידה.

בעיות מתודולוגיות

  • בגלל שחוקרים רבים נשענים על המחקרים שתוארו אז כדאי להצביע על הבעיות המתודולוגיות
  • התנהגות הילדים (המשתנה התלוי) נשפטה על ידי דיווח האימהות
  • אבל ההכרה של האימהות במצבן החריג של בנותיהן (שנולדו עם איברי מין זכריים) היתה השפעה על הדרך שבה הן תפסו את התנהגותן של הבנות
מהימנות המשתנה התלוי

  • יש בעיה של הטית הצופה= הטית המתבונן
  • תיארתי את הבעיה בבעיות מתודולוגיות במחקרים על תוקפנות אצל ילדים.
  • יש לשער שהאמהות אשר השתתפו במחקרים של מאני וארהרד ציפו למצוא אצל בנותיהן, אשר נולדו עם איברי מין זכריים, התנהגויות סטראוטיפיות גבריות, ואולי אף פירשו התנהגויות ניטראליות שלהן בדרך זו.

קבוצת המחקר וקבוצת הביקורת
  • יתכן שקבוצת המחקר וקבוצות הביקורת לא היו שונות זו מזו רק בערכי המשתנה הבלתי תלוי הנחקר
  • במחקר זה ההבדל היחידי שהיה אמור להיות הוא  שההבדל בין הקבוצות יהיה רק במידת החשיפה להורמונים ברחם
  • אבל יש הבדלים נוספים:

א. כל הנבדקות בקבוצת המחקר טופלו בילדותן בקורטיזון

  • יתכן שקורטיזון גורם לעליה במצב הרוח ואפילו לפעילות יתר

ב. כל הנבדקות בקבוצת המחקר עברו ניתוח לתיקון איברי המין קודם שהגיעו לגיל שלוש

  • מחקרי מילה משפיע על עליה ברמת הפעילות, הערנות והרוגז

ג. יתכן שהנשים שמקבלות הורמונים בזמן הריון מסיבות שונות סבלו ממחלות שונות לפיכך יתכן שהן היו במצב של לחץ

  • יתכן שיש קשר בין מצב הלחץ שבו מצויות נשים בהיריון לבין התנהגות תוקפנית של ילדיהן.
  • לפיכך שכל אחד משלושת ההבדלים האלה או שילוב שלהם, בין קבוצת הביקורת וקבוצת הניסוי יכול להסביר את ההבדלים, בהתנהגות הבנות.
  • למרות שממצאי המחקרים של מאני וארהרדט מוכיחים את הקשר שבין חשיפת העובר לאנדרוגנים לבין תוקפנות אנו מוצאים שהבעיות המתודולוגיות הרבות שנמצאו בהם אינן מאפשרות לקבל את מסקנותיהן כמות שהן, בלי מחקר נוסף
  • לא נוכל לומר בוודאות שקיימות הוכחות חד משמעיות להנחה, שלפיה הורמונים ברחם משפיעים על בנים, במידת התוקפנות, האקטיביות או האתלטיות, יותר מאשר על בנות.

לסיכום:

3 – 4 כרומוזום Y  הנוסף

  • בשנות השישים והשישים חשבו כרומוזום Y הוא זה שאחראי על התוקפנות הרבה יותר של גברים לעומת נשים
  • לפיכך הניחו שגברים בעל הרכב כרומוזומלי חריג – XYY יהיו תוקפנים במיוחד – אבל ההנחה לא אומתה
  • כן מצאו שהכרומוזום Y הנוסף (XYY ) גורם לאינטליגנציה נמוכה
  • מרבית הקרימינולוגים סבורים שההתנהגות עבריינית נובעת מאינטליגנציה נמוכה יותר מאשר מתוקפנות שטבועה מלידה.

סיכום ההסברים הביולוגים לתוקפנות

  • כשמתחילים לדבר על ההבדלים בין המיני שקשורים לתוקפנות מדברים על המסקנות של מקובי וג'קלין שטענו שההבדלים בתוקפנות בין המינים קיים על בסיס ביולוגי
  • אבל ברוב המקרים לא מצאו כלל הבדלים בתוקפנות בין גברים לנשים
  • קיימות חולשות מתודולוגיות שמקשות לקבל את המסקנות של המחקרים שטוענים שההבדל בתוקפנות הוא על בסיס ביולוגי.


מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: